למורחקים מגיע קנס ולא מדליות

אליצור ללא ברק נתניה הצליחה לעבור את חצי הגמר נגד הפועל אוסישקין תל-אביב ואת מחצית המגרש נגד מכבי תל-אביב, אך מה עושים עם הכדור מעבר לחצי, הם לא בדיוק יודעים.

בחמש הדקות הראשונות של המשחק אדריאן בנקס, שהביא את נתניה למעמד הגמר, לא נגע בכלל בכדור – ומכבי כבר ב-6:17.

כדי להאט את המשחק, מסתבר, יש עוד דרכים ולא רק מכות. גיא פניני יצא, טל בורשטיין נכנס, נתניה באיזורית ומכבי קלעה רק חמש נקודות בחמש דקות עד לסיום הרבע. הזאב נשאר רעב?

בוודאי. מכבי פתחה את הרבע השני עם התותחים שלה מבחוץ, פניני ובלו, וההגנה שנפתחת השאירה את סופו לטיול עם בראון. שוב, 15 הפרש. פניני תפר עוד שלשה, והצהובים – הפעם כחולים – השלימו ריצת 0:10.

שמוליק ברנר, אדריאן בנקס וליאור שגב. לא ממש עברו את החצי (יניב גונן)

מן הצד השני, אני לא מבין איך שמוליק ברנר הגרזן, מה שנקרא עם יד מעץ, עם אחוזי קליעה מזוויעים מהקו, שם לא שומרים אותו – מעיז לקח זריקות מבחוץ, שלא נדבר על זריקות מהשלוש.

אם בכל פעם שכדור הולך פנימה לבראון משהו טוב קורה, למה אתה זורק שמוליק?! למי אתה רוצה להוכיח משהו? הזריקות שלך נראות רע, והתוצאות שלהן הרבה יותר גרועות. בשבע דקות נתניה עשתה שלוש נקודות, אריק אלפסי הבין את העניין ושלח את ברנר לספסל. ההפרש, אגב, כבר 25.

אריק אלפסי. התעורר רק במינוס 25 (יניב גונן)

פניני, שקלע יותר מדי טוב, איפשר לבלאט להחזיר לבורשטיין את הביטחון, אך החילוף הזה עלה למכבי בריצת 0:7 לנתניה, כולל שלשה ראשונה של האורחים במשחק אחרי 19 דקות. שוב הוכח שלמכבי קשה להסתדר בלי הקליעה של פניני, אבל טוב שדייויד בלו הביא את היד הנכונה למשחק על התואר, כהרגלו. הוא ופניני עם 22 נקודות במחצית, 26:49.

שש דקות בתוך הרבע השלישי, נתניה ניסתה לנצח בקרב מסוג אחר – קרב ההאבקות. שם היא אולי יותר חזקה, אבל בטח לא יותר חכמה. הנפגע העיקרי, דייויד בלו, גם חטף וגם עף.

דייויד בלו חוטף מרומאו טראוויס. גם חטף וגם עף (יניב גונן)

לכל שלושת המורחקים האחרים לא מגיעות מדליות, לא משנה באיזה צבע. אני לא מבין איך נותנים לשחקנים מורחקים לקבל אותן בסיום. איזה פרס בדיוק מגיע להם על מה שהם עשו? דבר אחד ברור: מגיע להם קנס גדול ובצבע הכסף הנכון.

אם נתניה רצתה להרדים את הדב התל-אביבי בתחילת המשחק, התקרית רק חיממה, העירה אותו ואפילו הרגיזה אותו. שתי דקות לאחר מכן וההפרש כבר עמד על 30.

כולם מחכים לנאום של מובארק, אבל הוא החליט שעלינו לסבול ולראות את שאריות נתניה משוטטות על המגרש ואת מילאן מצ'באן משפר את הביטחון האישי והממוצעים. זה הזמן, קצת באיחור, לחמם את דריק שארפ לקראת הנפת הגביע.