ליבי ליבי עם אורי מלמיליאן

הסיפור הגדול של השבוע קשור אמנם למכבי תל אביב ולמוטי איווניר, אבל אני רוצה לסטות קצת מהנושא ולהעביר אותו לאורי מלמיליאן. ליבי ליבי עם גדול שחקני בית"ר בכל הזמנים ועם הכוכב הענק ביותר שידעה העיר ירושלים. הכדורגל פשוט מתעלל בו.

אורי הגיע לבית"ר בזמן הכי גרוע שיכול להיות, האונייה טובעת. הוא עושה הרבה מאמצים, אבל לצערו הרב, כנראה שהאונייה תמשיך לטבוע. אין מי שיציל אותה, אין בעל בית, יושב הראש עסוק בריבים עם האוהדים, אין כסף כדי להביא שחקנים, ואורי צריך לאכול את הבדיחה הזאת שנקראת בית"ר ירושלים בעצמו.

מצד אחד, ברור שהוא לא נהנה וברור שהיה רוצה לשבת על הכורסא בבית ולראות כדורגל בטלוויזיה, אך מצד שני אורי הוא ווינר גדול שלא רוצה לעזוב ספינה טובעת ולהשאיר לעצמו כתם לכל החיים.

הוא נמצא בקונפליקט גדול. הפיתרון היחיד הוא לסיים את העונה בגדול ולהתפלל לנס, שאולי הקבוצה בכל זאת תתחיל לשחק כדורגל חיובי. להתגונן כל אחד יודע, אבל כדי להתקיף צריך כישרון. את זה אין לבית"ר ירושלים.

אורי מלמיליאן. ברור שהוא לא נהנה (יניב גונן)

אני חוזר ואומר, מכבי חייבת למצוא שני שחקנים חדשים. האחד מוסר טוב והשני חלוץ מהיר או אפילו שניים שישברו את ההגנות הצפופות בכדורגל הישראלי. בלי החיזוק הזה לא מוטי איווניר וגם לא מאמנים גדולים יותר יוכלו לעשות הוקוס פוקוס, במיוחד בזמן הקצר שנתנו למוטי.

עומר דמארי וטל בן חיים. החיזוק הנכון למכבי תל אביב (דרור עינב)

לסיום, בסך הכל היה לנו משחק קיצבי עם מעט אירועים ליד השערים. אבל תמיד כשהמשחק בבלומפילד והקהל הנפלא של מכבי ובית"ר ממלא את האצטדיון, כיף לראות מפגשים כאלה, גם אם אין הרבה שערים.