הלך על הדרבי הקרוב

רגע אחרי שריקת הסיום בקרית אליעזר, הטלפון שלי צלצל. חברי הטוב א', מודאג מתמיד, בישר לי שנגמרו השנים הטובות.

מה קרה?, תמהתי. הרי שבוע שלם אתה מסביר לי שלמרות המצב בטבלה, אתה רוצה שמכבי תפסיד.

כן, אמר א', אבל לא ככה. זה לא סתם הפסד. זאת השפלה.

נו, עדיין לא הבנתי, מה רע בהשפלה?

זה יגמר רע, אמר א' וניתק את הטלפון.

הוא צדק. הבוקר עוד קיוויתי שגולדהאר יעשה את השטות הצפויה ויפטר את יוסי מזרחי. או את איציק עובדיה. או שיתפטר בעצמו. אולי, השליתי את עצמי, הוא ירתע ממה שמרתיע את קברניטי מכבי כבר שלוש שנים. אולי, למרות הכתובת העבה על הקיר, הוא יירתע מלגעת בהוד קדושתו ורוממותו. במלך. באלוהים.

נמני ומזרחי. שילם את המחיר (ליאור טימור)

אבל גולדהאר איש רציני וחכם. הרבה יותר רציני וחכם מהקבוצה שבנו בכסף שלו, הרבה הרבה יותר רציני וחכם מאוהדי הקונפטי פתטי. ולכן הוא עשה את מה שנכון כל כך למכבי ומה שגרוע כל כך להפועל – הוא שלח הביתה את אבי נמני. הוא פיטר את מי שלעולם לא היה (וכנראה גם כבר לא יהיה) מאמן ראוי לקבוצת כדורגל ענקית כמו מכבי ת"א.

ספק אם יש עוד מאמן בכדורגל הישראלי או העולמי שזכה לכל כך הרבה קריאות "תישאר תישאר"... מצידם של אוהדי הקבוצות היריבות. אתמול היו אלה האוהדים הצוהלים מיציע גימל הירוק שעזרו לגולדהאר האומלל לקבל את ההחלטה הכל כך מתבקשת. אני מקווה שברור לירוקים, כפי שברור לאדומים, שהפיטורים האלה טובים למכבי ורעים לחיפה (ולהפועל) יותר מכל מה שיביא או לא יביא בחובו חלון ההעברות של ינואר. גולדהאר השליך מהחלון הזה את המכשול הכי גדול, שהפריד עד היום בבוקר בין מכבי תל אביב לבין ריצה אמיתית לאליפות.

כבר כתבתי בעבר שנמני היה שחקן ענק, סמל בזכות, שכל אוהד כדורגל, אדום ירוק או צהוב, צריך להעריך. התעקשותו להחזיק בתפקיד המאמן או המנג'ר, הפכה לכתם מיותר מבחינתו ומבחינת אוהדיו בקריירה מפוארת וראויה. נמני צריך להתחיל עכשיו מהתחלה, באימון קבוצות קטנות, רגועות, נטולות ציפיות וכסף, ורק אחר כך ללכת אולי למגרש של המאמנים הגדולים באמת.

אוהדי הפועל ת"א. בשורות רעות (שי לוי)

ספק אם מיץ' גולדהר מבין עד כמה דרמטית החלטתו. מעבר לכך שלראשונה בהיסטוריה בן תמותה מדיח את אלוהים מתפקידו, בטלפון אחד סיים היהודי החביב מקנדה את תקופת השליטה של המלך נמני הראשון בממלכה הצהובה. מכבי ת"א, על שלל כוכביה, ויש לה כוכבים מצויינים, משוחררת עכשיו מהערצה אידיוטית ופתטית לסמל שהכזיב. עכשיו, עם מאמן ראוי, היא תוכל אולי השנה ואולי בעתיד הקרוב, להביא גם את התוצרת ולהזמין את נמני כאורח כבוד לחגיגות האליפות.

אתמול, כשיוסי מזרחי התלונן שאין לו מספיק שחקני רכש, זה היה רגע של שפל בניסיון להקים מכבי תל אביב חדשה ודורסת. במקום חבורה לוחמנית ותוקפנית, קיבלנו יללות בכי מגוחכות. מעכשיו, הסיפור מתחיל מחדש. ויש סיכוי שאפילו יוסי מזרחי (מאמן מצוין) יחזיר לעצמו מקצת מהכבוד שאבד. וגולדהאר? לוקח כמובן סיכון. יצליח? הוא המלך החדש. יכשל? שאלוהים (האמיתי, לא נמני) ישמור אותו.

מיץ´ גולדהאר. קיבל החלטה אמיצה (שי לוי)

ומה איתנו? בשביל הפועל תל אביב, העזיבה של נמני היא בשורה קשה הרבה יותר מעזיבתו של דה-סילבה או חלילה שכטר. האיש שהביא לנו שלוש שנים בלי הפסד בדרבי, הלך הביתה. בקרוב, דרבי ראשון בלי נמני. אמא'לה. איזה פחד.