לסכם את 2010 עם התייחסות לדמות ישראלית מרגיש לי מעט מוזר. קצת קשה לייחס את הבחירה שלי לאירוע של השנה הזאת לדמות שהיא לא זרה. בסופו של דבר, הם אלו שחוגגים היום את ערב השנה החדשה בעוד אנחנו עשינו זאת כבר בספטמבר.
כשאני מנסה לחשוב על האירוע או הדבר שעשה או לא עשה לי את 2010, אני לא יכול שלא לחשוב על אדם אחד שבעבר דאג לאושר תמידי בכל סוף שבוע אך בשנה האחרונה נעלם כלא היה.
בעונת 2005/6 חוויתי את אחד הרגעים המשמחים כאוהד ארסנל. היה זה בשמינית גמר ליגת האלופות, בסנטיאגו ברנבאו כשתיירי הנרי ניצח את ריאל מדריד והחל את המסע של התותחנים לעבר הגמר.
 |
| תיירי הנרי חוגג עם לאורן. גם היום הוא עדיף על כל ילד של ונגר (רויטרס) |
|
| |
משם זה המשיך עם ניצחונות על יובנטוס וויאריאל ונגמר אומנם עם כאב לב מול ברצלונה, אך אותה עונה סימנה מבחינתי יותר מכל את הגדולה של אדם אחד, תיירי הנרי, שסחב את הילדים של ארסן ונגר הכי גבוה שאפשר.
מאז הוא כבר הספיק לעזוב לברצלונה וב-2010 נעלם סופית ממפת הכדורגל. אחרי היד מול אירלנד והעליהום שחווה בעקבות אותו אירוע, היה ברור שהנרי יעלם. הגאון הצרפתי, מבחינתי השחקן הגדול בדורו, נדד ל-MLS ובגיל 33 אף אחד לא באמת יודע מה קורה איתו.
בזמן שארסן ונגר מחפש לעצמו מנהיגים קטנים במחלקות הנוער של נוטס קאונטי ואיפסוויץ', מתפשר על חלוצים מרוקאים בהעברות חופשיות ושם את מבטחיו בשרוך דני עם אפס טכניקה ברגליים, במגרשי הפוטבול של לוס אנג'לס, ניו יורק ומיאמי מתרוצץ גדול שחקני ארסנל ומנסה להבין איך יד אחת גמרה לו את הקריירה. אותה היד שהביאה את צרפת למונדיאל, אותה היד שחתמה על החוזה המיותר בארה"ב.
 |
| סקוט סילי וכפיר אדרי נאבקים. נגדו צריך לשחק הנרי עכשיו... (אור שפונדר) |
|
| |
הנעלם הגדול של השנה האזרחית החולפת הוא ללא ספק האזרח הכי מושמץ ב"עולם הספורט". וזה מצער, כי בגלל מעשה מטופש אחד תהילת עולם חלפה לה ושחקן, שגם היום יכול לתרום למועדון כמו ארסנל הרבה יותר מכל ילד שארסן ונגר ימצא בליגת הילדים המקומית, צריך לנדוד עד לארה"ב הלא מעניינת כדי לזכות ללגיטימציה.
2011 אוטוטו כאן ובסיכומה של השנה הבאה, לא ידוע היכן יהיה תיירי הנרי. מה שבטוח, לרוץ 90 דקות לצידו של כלומניק כמו סקוט סילי, זה הדבר הכי משפיל שאפשר לעשות לקריירה של מי שהיה החלוץ הטוב ביותר בעולם בעשור החולף.
הכתוב הינו טור דעה