תיאוריית הקשר

הדבר הכי גרוע שיכולה מכבי ת"א לעשות לעצמה כעת, הוא להאמין שלניצחון בגביע הטוטו נגד מכבי חיפה יש משמעות, או שהוא מהווה איזושהי אינדיקציה למה שצפוי לה נגד הירוקים ביום שני הבא.

גביע הטוטו של העונות האחרונות הפך למפעל הדחויים והאומללים. הקבוצות שזוכות בו, לרוב חוות עונות בהן לא יגיעו למאום.

קחו לדוגמא את העונה שעברה. בית"ר ירושלים הניפה את הגביע בעידן של פוסט גאידמק. בתקופה של האוליגרך, זכיה בגביע הטוטו היתה כלאחר יד עבור הקבוצה מהבירה. בעונה שעברה, היא היתה מהות הכל. זה מה שנותר.

אבירם ברוכיאן מניף את גביע הטוטו בעונה שעברה (שי לוי)

עונה קודם לכן, מכבי ת"א לקחה את גביע הטוטו, תוך כדי מאבקים נגד הירידה. השמחה שלה, היתה שמחת עניים, לא יותר מזה. באותה עונה, אגב, הצהובים אפילו ניצחו דרבי - את הפועל ת"א בחצי-גמר גביע הטוטו, אירוע נדיר למדי גם אם מחשבים את העונות מאז ועד היום.

גביע הטוטו זה גביע שאפילו מכבי הרצליה הצליחה להניף ב-2007, וכך גם מכבי חיפה ש"ישבה על הגדר" בהמתנה שהכסף של גאידמק ייגמר ובית"ר תפסיק לקחת את התוארים החשובים.

גביע הטוטו כ"כ לא משמעותי, שהפועל ת"א אפילו לא טרחה לעלות משלב הבתים המוקדם. זהו מפעל שנפתח בקול תרועה באוגוסט בהרכבים מלאים ונגמר כטורניר הרכב שני בינואר.

מכבי ת"א וגביע הטוטו לפני שנתיים (אור שפונדר)

כך, שמכבי ת"א צריכה להתייחס לניצחון אמש כניצחון במשחק אימון ותו לא. נכון, רוברטו קולאוטי כבש ועל כך יש לברך אותו, אך ברור שחזרה אמיתית שלו לעניינים תהיה עם שער ליגה. בגביע הטוטו, בלי קהל ולחץ, זו חוכמה קטנה מאוד.

מכבי ת"א צריכה לעלות למשחק ביום שני בליגה נגד הקבוצה של אלישע לוי, כאילו לא היה גביע הטוטו מעולם. לאחר מכן להגיע לחצי-גמר גביע הטוטו נגד מכבי פ"ת, שייערך לעיני 30,000 כיסאות בר"ג (זה לא יהיה משחק ללא קהל בגלל ביה"ד אלא סתם ללא קהל), ולהתייחס אליו שוב, כאל משחק תרגול.