ייתכן ששנת 2011 המתקרבת מביאה בשורות טובות עבור מאמן ווסטהאם, אברהם גרנט. מחזור הבוקסינג-דיי העלה היום (ראשון) חיוך על פניהם של גרנט, של אוהדי ווסטהאם ובעיקר של בעלי המועדון, שידעו שהפסד יחייב אותם לבצע זעזוע במערכת והבעת האמון בישראלי הביאה להם לבסוף שלוש נקודות.
אברהם, כמו אברהם, לא הרים גם הפעם ידיים והשיג עם שחקניו ניצחון גדול 1:3 על פולהאם, שחשיבותו משמעותית יותר מכל משחק אחר מפני שהיריבה נאבקת עם הפטישים בתחתית הליגה. החניכים של גרנט הוכיחו אופי שלא אפיין אותם במהלך השנה והצליחו לחזור מפיגור מול קבוצה שבדרך כלל קשה מאוד לשחק נגדה בביתה שלה.
בזכות הניצחון מקבל גרנט המון אוויר לנשימה ורוגע לקראת המשך המאבקים, אבל כפי שהוא למד על בשרו, חייבים להיות לכך המשכיות. כולנו זוכרים את הניצחון הגדול על מנצ'סטר יונייטד בגביע הליגה, אלא שלאחריו הגיעו שני הפסדי ליגה ותיקו שהובילו לאולטימטום נוסף מצד ההנהלה.יתכן שהפעם יוכלו הישראלי ושחקניו לעשות זאת, שכן מחכים להם שני משחקי בית רצופים, ובזכות הניצחון בדרבי הקטן מחזיר גרנט גם את התמיכה של הקהל, שהיא הדבר החשוב מכל.
|
אברהם גרנט. החזיר את התמיכה של הקהל (GettyImages) |
|
|
קרש ההצלחה של ווסטהאם היה כובש הצמד, קרלטון קול. על מנת לפנות מזומנים לקראת חלון ההעברות ולאפשר לקול לשקם את הקריירה שלו, שקל גרנט לשחרר את החלוץ בחודש ינואר, אך יתכן שדווקא קול הוא זה שמביא ויביא לשיקום הקריירה של גרנט באנגליה.
במעבר חד אל צמרת הליגה ולעיר מנצ'סטר, אשר הולכת להיות ככל הנראה זו שתסתער על התואר השנה. בצד של יונייטד, אלכס פרגוסון שוב מראה לנו שהוא הגדול מכולם. כשמסתכלים על הסגל של השדים האדומים לא ניתן להבין איך הם נמצאים במקום הראשון. מדובר בסגל עם הרבה מאוד שחקנים אפורים, להוציא את וויין רוני ונאני שנכנס בצורה מדהימה לנעליים של כריסטיאנו רונאלדו, שהופכים בסופו של דבר את הקבוצה לנוצצת. זהו למעשה ההבדל בין יונייטד לבין היריבות שלה - העובדה שהיא תמיד קבוצה יציבה.
כאשר רוני עדיין לא פוגע, מי שמככב הוא ברבאטוב, שלא היה נראה מתאים בעונה שעברה ונדמה שדרכו החוצה נסללה, אך מציג יכולת שיא עם 13 שערי ליגה. מבחינת פרגוסון הדבר מעודד: אם הכוכב הגדול של הקבוצה נמצא בתקופה פושרת והמועדון במקום הראשון בליגה, מכאן יש רק לאן להשתפר.
|
ברבאטוב חוגג עם רוני וגיגס. יש על מי לסמוך (GettyImages) |
|
|
בצד השני של העיר, היריבה המרה מנצ'סטר סיטי שניצחה בניוקאסל נראית קרובה לצמרת, אבל לא מצליחה להידבק. בכל פעם שיש לה את האפשרות ביד, היא כושלת בשל חוסר הניסיון שלה. לסיטי יש את השחקנים הכי יקרים והכוכבים הכי גדולים, אך בניגוד ליונייטד, היא לא מצליחה ליצור תלכיד. הבעיה היחידה שלה בכל שבוע היא לא רק היריבה על כר הדשא, אלא גם השאלה כמה זמן ישמר שלום הבית בין סוללת הכוכבים לבין מנצ'יני על הקווים.
נצטרך להיעזר בסבלנות ולראות מי ינצח בסופו של דבר - המנצח המדהים על התזמורת, אלכס פרגוסון, שבכל שנה יוצר תלכיד נהדר, או אוסף הטנורים שאספה הסיטי באמצעות הכסף הגדול בתקווה לייצר קבוצת שחקנים מחוברת כמו אצל היריבה השנואה.
השליטה של העיר מנצ'סטר העונה נובעת בשל היכולת הפושרת של הקבוצות הלונדוניות אשר תפגשנה מחר: צ'לסי שנמצאת בתקופה רעה מאוד ולא הצליחה לייצר יציבות לאחר פתיחת עונה נהדרת וארסנל שבכל פעם שנמצאת על דרך ההצלחה, בועטת בדלי לבסוף.
|
אנלקה, מאלודה ודרוגבה. הפנים אומרות הכל (GettyImages) |
|
|
נדמה שהבעיות של צ'לסי לא מתחילות ונגמרות רק על כר הדשא. הבעיות במועדון נמצאות דווקא בחוץ, היכן שבדרך כלל הדברים היו רגועים ומסודרים. אנצ'לוטי, שהגיע כבעל הבית, מוצא עצמו פתאום עם לא מעטות החלטות שמונחתות עליו מלמעלה, והדברים מחלחלים אל המגרש. אני לא זוכר תקופה ארוכה כל-כך של צ'לסי ללא ניצחון בשנים האחרונות, ובשיא התקופה הזו מגיע הדרבי היוקרתי של העיר מול ארסנל.
עבור האדומים זהו עוד מבחן בגרות. לא ברור כמה מבחנים כאלו יצטרכו לעמוד בפני ארסנל עד שהיא תעבור אותם ותלך עד הסוף. בכל פעם שהחניכים של ונגר פוגשים את הגדולות, הם פשוט עושים במכנסיים. אם הדבר יחזור על עצמו גם הפעם, כל תהליך הבנייה של ונגר על צעירים כשרוניים לא יהיה מרשים יותר, עם כל הכבוד, לא כלפי חוץ ולא כלפי האוהדים של הקבוצה, שצמאים להצלחה ובינתיים יושבים בצד ורואים את היריבות קוטפות את התואר.
אם השחקנים של אנצ'לוטי יפסידו במשחק, יתכן מאוד שיהיו במועדון זעזועים שלא יחלו רק על סגל השחקנים, לאור הגרעון הגדול של המועדון מהשנה הנוכחית, אלא גם על הצוות המקצועי. דווקא עכשיו, כאשר היא נמצאת עם הגב לקיר, ההימור שלי לקראת הדרבי של לונדון הוא צ'לסי.