איפשהו במהלך העונה, כשהכל בירושלים החל להשתבש, מצבת הפצועים המשיכה לגדול וחשיבות המשחקים אף היא, שם נמדדה יכולתו של עודד קטש להפוך ממאמן מצוין למאמן גדול.
אותה הילה שנמצאת מעל ראשו של אחד הכדורסלנים הגדולים ביותר שידענו, משום מה לא ממשיכה איתו לחדר הישיבות של ההנהלה ודווקא שם, כאשר הוא צריך להפוך שולחן כדי להשיג את מבוקשו, נכשל קטש.
באותו סרט דוקומנטרי מפורסם בו פקפק ביכולות האימון של צביקה שרף (ואחר כך התנצל) סיפר קטש איך עשה טעות כשהגיע מוקדם מדי למכבי. הוא טען כי לא היה לו כוח מול ההנהלה כאשר ביקש לעשות מהלכים בקבוצה. הוא רצה לצרוח על מרכוס פייזר, אבל לא יכל, כאשר שמעון מזרחי היה יחד עם שניהם בחדר ההלבשה.
והנה, שוב חוזר אותו סיפור. הפועל ירושלים היתה זקוקה נואשות לחיזוק מתחת לסלים, בעקבות הפציעות של בראיין רנדל ואורי קוקיה והשחרורים שון וויליאמס ומייקל דאניגן (מי?) ומלבד סם קלנסי ועמית תמיר, שלא ממש הפך לחלק מהרוטציה, קטש לא קיבל את מה שהיה צריך.
גם בקו האחורי עודד היה בבעיה. הגארד בו האמין, יוגב אוחיון, גם כן נפצע ובעל כורחו קטש נאלץ להזיז את משה מזרחי החלוד לחמישייה ולתת יותר דקות ליובל נעימי, שלא סיפק את היכולת ההגנתית אותה רצה וגם עשה שרירים מולו ומול ההנהלה בתקרית מכשירי החשמל.
 |
| אוברדוביץ´ וגרשון. אצלם זה לא היה קורה (רויטרס) |
|
| |
אם היה מדובר בפיני גרשון או זליקו אוברדוביץ', שאימנו בעבר את קטש במכבי ת"א ופנאתינאיקוס, אין ספק שהחיזוק היה מגיע. האופי הנוח שלו אולי עוזר לו במקומות אחרים וכמעט לא שמענו ממנו שום תלונה על הסגל החסר, אבל לא יכול להיות שהוא יגיע למשחק הכי חשוב שלו העונה עם שמונה שחקנים וחצי.
אין הרבה אנשים כמו קטש בנוף הכדורסל שלנו, ואולי טוב שכך, אבל בעוד מכבי ת"א מפרקת את אירופה ועל הדרך מתחזקת בעמדה החלשה שלה, הפועל ירושלים ממשיכה לאבד שחקנים ואולי גם את העונה.
הכתוב הינו טור דעה