עשינו את זה כבר, ב-2002/3

בכל כמה שנים, ויתכן שנכון יהיה לומר שבכל כמה עשרות שנים, נרשם אירוע ספורט יוצא-דופן בארץ או בעולם, אשר מותיר מיליונים או יותר פעורי פה. סוד הקסם של אותם האירועים הוא היותם הפתעה מוחלטת, כזו שגם האופטימיים ביותר היו מתקשים להעלות על דעתם.

התוצאה הישירה של אותם האירועים היא הפיכתם ממקרה נדיר לאופציה אשר יתכן ותתממש שוב, על אף שהסיכויים לכך נמוכים עד אפסיים. דוגמא מצויינת לאמור היא גמר ליגת האלופות של שנת 1999, במהלכו הובילה באיירן מינכן 0:1 עד לדקה ה-90. אז, כזכור, בתוך דקתיים בלבד הצליחה מנצ'סטר יונייטד להפוך את הקערה על פיה ולזכות בתואר הנכסף.

מאז אותו המקרה, כמעט באופן אינסטינקטיבי, חושב כמעט כל אוהד שקבוצתו נמצאת בפיגור שער אחד עם הנפת השלט לתוספת הזמן, שיש עוד סיכוי. הרי כבר ראינו מה אפשר לעשות בתוך שתי דקות, אז בקאמפ נואו, כך שהכל עוד פתוח.

גיגסי, שרינגהאם, סולשיאר והחברים חוגגים בקאמפ נואו. הכל אפשרי (רויטרס)

דוגמא נוספת היא "נס ז'לגיריס", אותן שתי שניות שנותרו על השעון ונראו כמשניות לחלוטין בדרך להדחת מכבי ת"א רגע לפני הפיינל-פור, אך הפכו ברגע מאירוע שנחשב כדמיוני לאפשרות ממשית שעשויה לחזור על עצמה. גם פיגור של שלוש נקודות לא נראה פתאום בלתי ניתן לסגירה כשהבאזר נמצא בפתח, הרי ראינו כבר מה אפשר לעשות בתוך שתי שניות, אז בהיכל נוקיה, כך שיש עוד סיכוי.

הדוגמא הרלוונטית ביותר עבור קבוצתו של אבי נמני, שתפגוש הערב את הפועל באר שבע, לקוחה משנת 2002. באותה העונה, במחזור ה-13, פגשה מכבי תל אביב את, ניחשתם נכונה, הפועל ב"ש. הצהובים לא הרשימו יתר על המידה עד לאותו המחזור והגיעו לשפל מול האדומים-לבנים, שפרקו את חניכיו של קלינגר 0:3 והותירו אותם במרחק של תשע נקודות מהמוליכה, מכבי חיפה.

קלינגר ותורג´מן חוגגים בקרית אליעזר

המחזור שלאחר מכן שלח את התל-אביבים לקרית אליעזר למפגש מול הירוקים, ודקות ספורות לפני השריקה האחרונה היה שם עמיר תורג'מן שקבע 3:2 מפתיע למכבים מהמרכז וניצחון גדול. מאותו הרגע דהרו חניכיו של קלינגר אל עבר הצמרת וסיימו את העונה עם אליפות מתוקה בתום מותחן מורט עצבים.

מאז אותה עונה, בכל פעם שמכבי ת"א – בין אם של קלינגר, של קאנן, של אלי כהן, של ניר לוין, של בן שמעון או של נמני – הגיעה למרחק נקודות דומה מהצועדת בראש הטבלה, על אף הציפיות המוקדמות בתחילת העונה, נזכרו האוהדים באותו משחק בקרית אליעזר ששינה את פני הדברים ושלח אותם לחגוג בגני התערוכה. הרי ראינו כבר מה אפשר לעשות גם כשהפער כמעט דו-ספרתי, אז ב-2002/3, כך ששום דבר לא נגמר.

הערב מגיעים הצהובים לווסרמיל בסיטואציה דומה. הפער מהמוליכה החיפאית עומד על שמונה נקודות בשלב מוקדם, למרות הררי הציפיות, לוח המשחקים סידר להם מפגש מול הפועל באר שבע, שכל תוצאה למעט ניצחון בו תשאיר את הפער על שמונה נקודות לפחות, ובמחזור שלאחר-מכן שוב יוצאים לחיפה.

על הנייר, הכל מוכן כדי לשחזר את ההיסטוריה גם במקרה של הפסד. פער הנקודות יהיה די דומה, הפסד במחזור שלפני המשחק בחיפה נרשם גם אז, יציאה לקרית אליעזר למפגש עם הראשונה בטבלה שוב על הפרק, וסגל השחקנים, כמו בעונה ההיא, בהחלט איכותי ובעל פוטנציאל להתפוצץ בכל רגע בדרך לעוד ניצחון גדול בכרמל שיזכר בסיום העונה כיריית הפתיחה של המסע המוצלח לצלחת. אז למה שהדברים לא יחזרו על עצמם, בעצם?

כי בינינו, האם מישהו באמת זכה לראות שוב משחק כדורגל גורלי בו קבוצה נמצאת בפיגור 1:0 בדקה ה-90 ומצליחה להפוך את התוצאה בתוך דקתיים, כמעשה מנצ'סטר בספרד? האם מישהו חזה שוב בקומבינציית אירועים מדהימה שהותירה שתי שניות על השעון בדרך לסל משוגע וניצחון, כמעשה מכבי בהיכל? האם מישהו ראה שוב את מכבי תל אביב (לא, לא את הפועל מנצלת את השאננות של חיפה טרם הבנת משמעות הקיזוז) יוצאת מפיגור תשע נקודות באמצע העונה בדרך למסע קסום שמסתיים באליפות?

שחקני מכבי ת"א באימון. יצאו מהפיגור בדרך לאליפות? (ליאור טימור)

התשובה לכל השאלות היא, כמובן, שלילית. מכיוון שכפי שצוין בתחילה, אירועים מסוג זה נחשבים יוצאי-דופן, ולא לחינם. כשמם כן הם. הברק, כמו שאומר המשפט איתו יניב עזרן לא יסכים לעולם, לא פוגע פעמיים. אלו אירועים יוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל, בטח ובטח כשמדובר בצהובים מקרית שלום.

אחרי כל-כך הרבה פתגמים וקלישאות, אני מקווה בשביל אנשי מכבי תל-אביב שהם הבינו את הרמז.

הכתוב הינו טור דעה