לא מאמן. בורא

לפני חודשיים פירסם ידידי הטוב, רז אמיר כתבה אמיצה ומעניינת השוחטת ללא רחם את אחת הפרות הקדושות ביותר של הכדורגל העולמי, ארסן ונגר. בראש מורם וחזה זקוף צעד לו רז אל בית המטבחיים בו המתינו לו הטוקבקיסטים, "נפל לך המצחיק", "מי נתן לך לכתוב?" וכמובן "ראשון" עם הסכינים המושחזות, ודיבר בגלוי ובאופן משכנע נגד מדיניות הרכש החסכנית של הצרפתי, הטעויות במערך ויותר מהכל על כישלונו המוחץ של ארסן ונגר בהנחת תארים בארון הגביעים של ארסנל מאז 2005.

עם היעדרותה של ארסנל ממאבקי האליפות ומטקסי הנפות הגביעים בשנים האחרונות אי אפשר להתווכח, זו עובדה קיימת. אלא שלדעתי, מאמן כמו ארסן ונגר, לא צריך להימדד בכמות התארים שהוא מביא ולמעשה עד שיחליט בעצמו לפרוש, אינני רואה שום סיבה ששני הצדדים ייפרדו.

ארסן ונגר שייך לזן הולך ונכחד של מאמנים, כאלו שלא רק מחזיקים בשליטה מוחלטת על המתרחש בקבוצה, אלא בונים אותה בדמותם ומעצבים אותה על פי פילוסופיית הכדורגל העמוקה שלהם. השם ארסן כאילו ניתן לו כחלק מפעילות של מערך יחצ"ני משומן שכן כיום פשוט לא ניתן להפריד בין המושגים ארסנל וארסן, המועדון הלונדוני שבימים עברו זוהה עם הכדורגל הבריטי הישן והמכוער (מי אמר טוני אדאמס ונייג'ל ווינטרברן?) הפך תחת ידיו המיומנות של הצרפתי למוצר שלם העולה על סך חלקיו. ההימנעות של ונגר מרכש נוצץ איננה נובעת מקמצנות, אלא מתוך השקפה עמוקה שקבוצה איננה מורכבת מ-11 כוכבים אינדיבידואליסטיים אלא מחיבור אמיתי בין ה-11 היוצר כוכב אחד ענק.

ארסן ונגר. לא נמדד בתארים (רויטרס)

בעידן בו הכוכב הגדול של עולם האימון הוא ז'וזה מוריניו, מאמן שנודד מקן לקן, מחולל בו את הכשפים שלו וממשיך הלאה, כשמנצ'סטר סיטי רוכשת כל כוכב אפשרי, מחליפה מאמנים ועדיין לא משיגה כלום, כיף שיש עדיין מאמנים כמו ונגר או פרגוסון, כאלו שבאים כדי להישאר, כאלו שלא מגיעים כדי לאמן את הקבוצה אלא כדי לברוא אותה.

תיירי הנרי. ונגר לא רוכש כוכבים, הוא ממציא אותם (רויטרס)

כשאלכס פרגוסון לא זכה באליפות עם מנצ'סטר יונייטד בין השנים 2004-2006, האפשרות לפטרו כלל לא עלתה על סדר היום, אני מאוד מקווה שאת מה שהבינו ראשי השדים האדומים, הפנימו וימשיכו להפנים גם ראשי התותחנים, בלי ארסנ אפילו הל' מארסנל לא תישאר.

הכתוב הינו טור דעה