לעצור את הקטאר

לקראת ההחלטה על זהות מארחת המונדיאלים ב-2018 וב-2022 בולטת במיוחד מועמדתה של קטאר למונדיאל בעוד 12 שנים, אמירות במזרח התיכון בה יש כ-1.5 מיליון תושבים, שנהנים מממוצע ההכנסות לנפש השני בגדולו בעולם.

ספ בלאטר טייל לאחרונה במקום, השתכנע ואמר: "לעולם הערבי מגיע לארח מונדיאל", כאשר המועמדת היחידה שבאה בחשבון היא קטאר, שאנשיה עושים את הכל כדי לשכנע את העולם שהיא ראויה לארח.

האמירה של בלאטר היא נכונה לחלוטין, אבל לא בהקשר של קטאר. האומה הערבית אוהבת ואוהדת כדורגל לא פחות מאף אומה אחרת, החשיבות של משחקי הכדורגל ערערו לא פעם את המשטר השמרני של איראן ואין מנהיג בעולם החופשי והלא חופשי, שלא מצהיר על אהבתו לענף.

לאחרונה, אפילו היה אפשר לראות את אחמדיניג'ד מעביר פסים עם הוגו צ'אבס בוונצואלה, בעוד אירוע שהראה שיכול להיות לפחות מחנה משותף אחד חובק עולם, האהבה לכדורגל. יש לענף הזה יכולת אדירה לקרב בין אנשים, עמים ותרבויות. עצם הרעיון להביא את המונדיאל למדינה ערבית הוא רעיון מדהים, לפחות באופן תיאורתי.

זידאן תומך בקטאר. כשהכסף מדבר, כולם משתכנעים (GettyImages)

אם ספ בלאטר והחברים היו מחליטים על כך שאיראן, עיראק, מצרים, סעודיה, מרוקו או אלג'יריה ייארחו את המונדיאל, זה היה יכול להביא למהפכה חברתית אמיתית והיפתחות את העולם. אני לא אומר שמבחינה בטיחותית זה היה אפשרי, אבל לארח בקטאר את גביע העולם זה כמו לעשות את המכבייה בברוקלין, מה הטעם?

אין כמעט שום קשר בין האומה הערבית, אחת העניות בעולם והמרוחקות מבחינה תרבותית מהמערב, לבין עשירי קטאר. הפתרון הזה הוא כדי להגיד - איפשרנו לערבים לארח, אבל בצורה שמעקרת לחלוטין את המשמעויות הפוליטיות של זה. אם יחליטו על האירוח בקטאר, זו תהיה ההחלטה ההפוכה לגמרי לזו של האירוח בדרום אפריקה. שם ראינו את העם יוצא מגידרו, ענף התיירות פורח והיה קירוב אמיתי בין האוהדים מהמערב למקומיים.

אז למה שבפיפ"א ירצו שקטאר תארח? הסיבות הן די עצובות. חברת הייעוץ גרנט תו'רנטון ערכה בדיקה עבור פיפ"א ומצאה שמונדיאל באמירות יביא לצמיחה של 24 מיליארד דולרים בכדורגל, כולל היפתחות לקהל בהודו הסמוכה. אם אתם רוצים לפתח את הכדורגל בהודו, תביאו אותו להודו! האנשים הנורמליים ממדינות ערב ומהודו לא יכולים להרשות לעצמם את השהות בקטאר ומי שבפועל יגיע הם בעיקר עשירי העולם וכמובן נציגי פיפ"א, שיהנו מארוחות טובות ואירוח ברמה יותר מגבוהה במלונות מפוארים וממוזגים.

דגם האצטדיון בקטאר. הפלייסטיישן אי דברים כאלה, אבל איפה הנשמה? (רויטרס)

אני לא דואג לגבי האירוח של ישראל במידה ותעלה, וכך גם לגבי איסור האלכוהול במדינה, ואפילו העובדה שיש שם 40 מעלות בממוצע בחודש יוני (!!), לא מדאיגה, להכל יימצא פתרון. מנכ"ל ועדת ההצעה של קטאר, חסן אלתוואדי, מבטיח "אירוח עשיר ומגוון במונחי תרבות". יכול להיות שזה נכון, אבל מדובר במדינה שנבחרתה מעולם לא עלתה לטורניר גדול והליגה המקומית מורכבת בעיקר משחקנים לפני פרישה מרחבי בעולם. אין הרבה תשוקה לכדורגל בקטאר, לפחות לא מהסוג שיש בברזיל, ביפן או בישראל.

אין גבול לכמות הכסף שקטאר מוכנה להוציא. אחת הסיבות העיקריות שהופכות את המדינה לפייבוריטית, היא העובדה שהיא מימנה את קונגרס הקונפדרציה באפריקה, שיתקיים בינואר הקרוב, וכך 'קנתה' כמה קולות אפריקאים. היא רכשה את פפ גווארדיולה, רונלד דה בור, גבריאל באטיסטוטה תמורת תמיכה. לרשותם עומדים היועצים היקרים ביותר, אבל אי אפשר להסתיר את העובדה שעד לפני 4 שנים האצטדיון הכי גדול בקטאר כלל 20 אלף מקומות, אין מסורת.

אוהדי דרום אפריקה במונדיאל. דברים כאלה לא נוכל לראות בקטאר (שי לוי)

דווקא בימים בהם פיפ"א נלחמת בכל הכח נגד השחיטות המזעזעת שקיימת בתוכה כבר שנים רבות, הם על סף החלטה שאין לה אף אינטרס אמיתי שהוא לא כלכלי. האימרה 'להביא את הכדורגל לאומה ערבית' זה בעיקר תירוץ. אז קטאר מבטיחה השקעה של 47 מיליארד דולרים באצטדיונים, אבל המונדיאל קיים קודם כל למען החלשים והחולמים. הנבחרות הלאומיות זה המקום היחיד שבו יש שמירה מסויימת על הרומנטיקה בכדורגל, בבקשה ספ, אל תהרוס לנו גם את זה.

הכתוב הינו טור דעה