מכבי ת"א הרבה יותר מאומנת ורעבה מירושלים

הקלאסיקו של הכדורסל הישראלי הבטיח רבות וקיים רק במחצית הראשונה, אבל הסתיים עם מנצחת גדולה וברורה - מכבי תל אביב ועם מפסידה גדולה וברורה - הפועל ירושלים. התפאורה הייתה נהדרת, הפיס ארנה היה מלא, הייתה עבודת עידוד מדהימה של הקהל הירושלמי כשגם הצהובים, באופן טבעי המיעוט בהיכל, עשו כל שביכולתם כדי לעודד.

אם בשנים האחרונות הייתה עליונות ועדיפות לירושלים, כרגע מכבי תל אביב נראית הרבה יותר מאורגנת, הרבה יותר מגובשת, הרבה יותר מאומנת, הרבה יותר רעבה ולוחמת עם אופציות והרכבים עדיפים לעומת ירושלים, שהצליחה להוות יריבה שווה רק בשני הרבעים הראשונים. 

בסופו של דבר הסתבר שרק חצי ראשון טוב זה לא מספיק. אם נסתכל על מה שקרה בחצי הראשון, נבין כי יותם הלפרין היה המוסר ואולי הרכז הטוב של ירושלים, ליאור אליהו של החצי הראשון היה במשחקו הטוב ביותר העונה וריצ’ארד האוול גם סיפק מחצית ראשונה נהדרת, אבל נעלם ברוב המחצית השנייה.

מי שלא נתן את מה שמצופה ממנו הוא ג’רום דייסון, שיותר הרס מאשר תרם ונראה עם שפת גוף שלילית. לעומתו פייר ג’קסון נתן משחק מצוין, בעיקר בחצי השני, כאשר עם 18 נקודות ועשרה אסיסיטים הפעיל נהדר את ארבעת גבוהי מכבי ת”א – אלכס טיוס, איתי שגב, ג’ייק כהן וג’ונה בולדן, שמתחיל להבין את תפקידו ומה זה כדורסל אירופי. היה גם שימוש נהדר בדשון תומאס כמספר ארבע ומספר שלוש. 

פייר ג'קסון חוגג (איציק בלניצקי)

אוסטין דיי, לפחות כרגע, נראה מתקשה בהתמודדות עם עצמו ועם הסובבים אותו. הגנה זו אפילו לא המלצה לגביו, הוא לא משדר בקול אחד בעיקר עם המאמן שלו וכך נוצר מצב שארבעת הגבוהים של נבן ספאחיה גברו בקלות על ארבעת גבוהי הפועל ירושלים כשדיי ואלן אומיץ’ נראים לא קשורים ולא מבינים את מצבם ואת החיסרון בתרומתם.

מעבר לג’קסון המצוין, נוריס קול היה נהדר, רק שהפעם נזקקו לשרותיו פחות בגלל ההצגה של ג’קסון. ג’ון דיברתולומיאו אמנם ירד בדקות ובזריקות ביורוליג, אך פה המחצית השנייה שלו הייתה נהדרת והתרומה שלו בלחימה ובשמירה במאבק על כדורים אבודים היא דוגמא ומופת. מייקל רול ודשון תומאס בעמדת הסמול פורוורד, ואפילו כארם משעור בחצי הראשון, הראו רצון, לחימה ואנרגיות חיוביות. לעומתם, דייסון, יוגב אוחיון וקיילין לוקאס שנראה אבוד וגם סטראטוס פרפרוגלו שלא תרם יותר מדי, לא עזרו. אינני יודע למה בר טימור לא שותף.

בר טימור. למה הוא לא שותף? (איציק בלניצקי)

בסופו של דבר, במכבי ת”א מראים גיבוש, משמעת טקטית, מחפים, עוזרים אחד לשני וכל אחד עושה מה שהוא יכול ואת מה שמוטל עליו וממלאים בקפידה את הוראות המאמן. מצד שני, הפועל ירושלים נראית מפוררת, לא מגובשת, מספר שחקנים שלא יודעים מה ואיך לעשות, שום משמעת קבוצתית. להוציא את ההבלחות של יותם הלפרין, האוול ואליהו במחצית הראשונה, היתר נראו רע ומעל הכל, אין לירושלים מנהיג, אין לה הגנה ונחישות, חוסר הקרבה ולחימה על הריבאונד ובעצם יותר מדי שחקנים חסרי יכולת הגנתית וחסרי רצון לתרום בהגנה, זה מרגיש שאין מי שיוציא מהם את האגרסיביות.

יש יותר מדי שחקנים ללא ביקורת עצמית, מלאים בחשיבות ויש להעמידם במקום כדי שיבינו כמה הם מאכזבים ולא תורמים לקבוצה את הנדרש מהם. ירושלים כבר ניצלה שבעה רישומים ואין לה מחליף לשחקן שהיה קלעי השלוש הטוב ביותר שלה וקלעי סלי הקלאץ’ המוביל, קרטיס ג’רלס. מכבי ת”א תתכונן עכשיו למשחק ביום חמישי נגד ולנסיה שלא מוצאת את מקומה כל כך ביורוליג, והפועל ירושלים הולכת לקרב ההזדמנות הכמעט אחרונה בבודוצ’נוסט. בהצלחה לשתי הקבוצות!