הקמפיין הזה ייזכר כקמפיין החלש ביותר של נבחרת ישראל מאז שהצטרפנו לאירופה. זו לא הנבחרת שהאוהדים מייחלים לראות, זו לא הנבחרת שעופר עיני, שבחר באלישע לוי כמאמן, ציפה לראות ובטח זו לא הנבחרת שאלישע חלם עליה בלילה, כשקיבל את המושכות להוביל בגאווה את ישראל. השנתיים האחרונות היו חלום בלהות לכל אוהדי נבחרת ישראל ובמיוחד לעומד בראשה – אלישע לוי.
אלישע הגיע לתפקיד וכולם תמכו בו, כולל אני, כמאמן מעוטר, בן אדם זהב וכמלאך של הכדורגל הישראלי. גם הוא לא ציפה שהיום, אחרי כשנה וחצי, הוא יסיים את התפקיד בקול ענות חלושה. הוא כבר לא המלאך של הכדורגל הישראלי ויש כאלה שרואים בו, כולל אני, כישלון אדיר, מפני שיותר גרוע ממה שראינו מהנבחרת לא יכול להיות.
אלישע לוי. בקול ענות חלושה (אחמד מוררה)הנבחרת ביישה את הדגל בכל הפרמטרים: תוצאות, פרשיות מסעירות, כדורגל והכי חשוב – גרמה לכך שהקהל כבר לא מאמין בה. לא רק שלא התקדמנו מקצועית, דבר שיכול לקרות, לא ראינו מהנבחרת הזו שום דרך, קידום צעירים, סגל קבוע, הרכב קבוע ובעצם כלום.
סתם העברנו כמעט שנתיים בלי שהשתפרנו אפילו בפרמטר אחד. אלישע טעה בהרבה דברים, אבל בדבר אחד הוא טעה בגדול; אחרי התבוסה בבית לאלבניה הוא היה צריך לקום כמו אלישע הגבר שאנחנו מכירים, להגיד ‘חבר'ה, תודה רבה על ההזדמנות שנתתם לי, אבל זה גדול עליי. אני מפנה את המקום לבא בתור’.
הרבה שאלות ותהיות עלו במהלך הקמפיין הזה לגבי אלישע לוי. למשל, עד היום הציבור והתקשורת לא מבינים למה דיא סבע, השחקן הכי טוב בליגת העל, לא קיבל זימון ומדוע מונס דאבור, שמככב באירופה, לא ראה דשא. או איך דור מיכה (כשלא היה פצוע) לא הוזמן לנבחרת ולמה מאור בוזגלו, לפני הפציעה ותומר חמד, שלא מפסיק להוכיח את עצמו בברייטון, לא היו באנקרים בהרכב. כמעט כל איש מקצוע לא היה טועה ברמות האלה. לדעתי, אלישע איבד את הביטחון בגלל ההפסדים והתפקיד המלחיץ. הוא לא עמד בלחץ של התקשורת והתקשורת שלו עם השחקנים לא הייתה טובה, אבל מעל לכל – הוא לא הצליח למצוא את הסגל וההרכב הנכונים.
שחקני נבחרת ישראל מאוכזבים (נעם מורנו)גם השחקנים לא יוצאים נקיים. כל מה שקרה עם תומר חמד, טאלב טוואטחה וערן זהבי צריך להוות תמרור אזהרה. המאמן הבא שיבוא צריך קודם כל להשליט סדר בבלגן ורק אחר כך להתחיל לחשוב מקצועית. נבחרת ישראל היא לא שוק והיא צריכה אוטוריטה מקצועית שהשחקנים יכבדו. באמת שאני מנסה לחשוב על נקודה אחת חיובית בקמפיין הזה ואני מתקשה למצוא. נקווה שבקמפיין הבא נבחרת ישראל תעלה על דרך המלך, כי איבדנו אותה מזמן.
הכל מתחיל מלמטה. אני לא רוצה לנגח את הנבחרת מפני שעברנו יום קשה של כל הנבחרות. נעשו שינויים מרחיקי לכת בכל הנבחרות הצעירות שכרגע לא עובדים. אי אפשר לעשות סתימה על שן שצריכה טיפול שורש. צריך לבצע חריש עמוק. צריך לשפר את הקורסים של המאמנים, המשחקים של הילדים והנערים, הרמה של המגרשים, אבל מצד שני, אי אפשר להתלונן כל הזמן שאין לנו ואין לנו. אלו התנאים, אנחנו לא מדינה של ספורט. המדינה לא מוכנה להשקיע ואנחנו אנשי הספורט לא צריכים להיות מפונקים, ומהכלום הזה להוציא משהו טוב יותר.
טל בן חיים וקלטינס (אחמד מוררה)