אלוהים אוהב את אלונה ברקת

סופרלטיבים ענקיים קיבל ברק בכר מכל פרשן על ההתנהלות המקצועית שלו בליגה הישראלית ובמשחקים כמאמן הפועל באר שבע באירופה.

לכן, נשגב מבינתי סגנון המשחק שבכר בחר לשחק מול לודוגורץ; הרי קבוצתו ניצחה 0:2 במחצית הראשונה של המשחקים, אז למה להגיע למגרש הביתי של הבולגרים ולשחק בצורה לא חכמה? מאוד רכה. על אגרסיביות אין בכלל מה לדבר.

במקום לגרום לבולגרים להיכנס ללחץ כבר בתחילת המשחק, הוא שיחק לרגלי היריב, ב”ש שיחקה גבוה והשחקנים היו רחוקים מאשר הם בד”כ במשחקים. את הדבר הזה הבולגרים ניצלו היטב, כל התקפה מתפרצת שלהם הפכה לגול או לחצי גול. בכר נכשל בגדול בהכנה הטקטית של הקבוצה שלו.

ברק בכר (אחמד מוררה)

0:4 הייתה צריכה להיות התוצאה במחצית הראשונה לטובת הקבוצה המקומית, רק שהמזל היה עם הפועל ב"ש. לא יכול להיות שב"ש זוכה בכדור קרן ומקבלת גול באותה התקפה בצד השני, כל השחקנים רצים עם הפנים לשער של ב"ש ואין שחקן אחד שמסוגל לעצור את השחקנים המסוכנים של הקבוצה היריבה, שיצאה למתפרצת. זה קרה מספר פעמים במשחק.

תפקידם של ג'ון אוגו, דן איינבינדר ומהראן ראדי לשמור קרוב את היריב ולהיות אגרסיביים, אבל זה קרה בדיוק ההפך. אין בעיה שהשחקנים הגבוהים והבלמים יעלו לקרנות אבל צריך לדאוג שהשחקנים הזריזים ימנעו מצב של מתפרצת ולזה בכר לא התכונן. המשוואה של טכניקה, פלוס מהירות, פלוס שטח ואגרסיביות יושמה בגדול ע"י הבולגרים וכל זה בעקבות הטעות של בכר בהכנת הקבוצה.

אלונה ברקת. אלוהים אוהב אותה (אחמד מוררה)

הברק נעלם ב-45 הדקות הראשונות, לדעתי הכי גרועות שלו כמאמן הפועל ב"ש מבחינה טקטית. במחצית השנייה היה משחק מוזר, הפועל ב"ש חזרה משום מקום בהתקפה מתפרצת בסיומה גדיר כבש, מאותה דקה חזר ברק בכר למשחק והכניס בלם שלישי (לואי טאהא) לסדר את ההגנה הרעועה שלו. הוא ירד לשחק 30 מטר משערו כדי לצופף, מה שהקשה על השחקנים הברזילאים של לודוגורץ לבוא לידי ביטוי כמו בחצי הראשון. מה קרה? הבולגרים איבדו את הראש ונכנסו ללחץ, וב"ש יכולה הייתה לכבוש עוד כמה שערים עד לסיום המשחק.

למזלה של באר שבע אפשר להגיד, יד האלוהים הייתה במשחק הזה, אלוהים אוהב את אלונה ברקת.