מכתב לדגלאס (ולשאר החברים)

את המכתב הזה התכוונתי לשלוח לדגלאס (ולשאר החברים) עוד לפני המשחק מול אשדוד. אין קשר בין תוכנו לבין ההפסד. הוא נכון לכל עת ולכל זמן מעתה ועד לפתיחת חלון ההעברות בינואר.

דגלאס היקר (ושאר החברים), אתם לא אשמים. התקשורת משגעת אתכם, הסוכנים כבר מחכים לגזור עליכם קופון ואפילו שחקנים מקבוצות אחרות לא מבינים מה אתם עוד עושים כאן. קח אוויר, דגלאס, ותירגע. אירופה לא בורחת לך. אני הולך לומר לך דבר מכל הלב בתקווה שלא תיעלב: אתה בלם לא רע, אפילו מצויין במונחים ישראלים, אבל באירופה יש עשרות אם לא מאות כמוך.

תן מבט דגלאס אל עבר השחקנים הישראלים שמיהרו לצאות לאירופה בשנים האחרונות. כמה מהם הצליחו? דודו אוואט, יוסי בניון. או שאולי אתה רוצה קריירה מפוארת בליגה הבלגית, בגנק או בגנט, כדי שבתקשורת יוכלו לסן 'וי' על עוד שחקן שנטש ועוד סוכן שיכול לגזור קופון.

דה סילבה מול אשדוד. אל תמהר לעזוב לאירופה (שי לוי)

בסופו של דבר אם תהיה באמת טוב, תגיע לאירופה. זה לא שאתה לא יכול עכשיו. זה נכון, באירופה ואפילו בספרד הכל נראה אירופי יותר וגם החשבון בבנק מחייך. ככל שידוע לי דגלאס, אתה גומר את החודש בכבוד ואירופה לא בורחת. היא תחכה לך אם תחכה לה. תהיה מספיק חכם לקחת ברגע הנכון את ההצעה הטובה באמת ולא לשחק לידי אלה שמנסים לנסח את הכותרת של מחר.

תן מבט אל סמואל יבואה שהתחנן לברוח מכאן וחזר עם הזנב בין הרגליים, אל חברך לקבוצה גילי ורמוט שיצא מוקדם מדי, אל עידן טל, אל סלים טועמה, אל אבי סטרול והרשימה עוד ארוכה. אל תשכח שבשבילך הומים האינטרסים. החל מפרשנים שרוצים שיהיה לך "טוב" כדי שלהפועל יהיה רע, וכלה בסוכנים שזאת העבודה שלהם והם רוצים להתפרנס גם בינואר הקרוב. אתה כבר ילד גדול וכל יום נוסף שלך בהפועל הופך אותך לבלם טוב יותר ומה שתצליח להשיג בינואר לא יילך לאיבוד במאי הקרוב.

אתה בטח שם לב כמוני לתופעה המדהימה של הכדורגל הישראלי. כולם רוצים שתלך מפה יחד עם שאר הכוכבים כאילו שלא נעים לנו ולא נוח לנו שיש שחקנים טובים. אנחנו רוצים להישאר עם הבררה ולבכות כמה טוב באירופה וכמה רע כאן, כדי שנוכל שוב לומר למה לנו לא מגיע קצת כדורגל טוב.

דה סילבה. כולם רוצים שתלך מפה יחד עם שאר הכוכבים (רועי גלדסטון)

מתנהל מסביבך מחול מטורף של צביעות שלא באמת רוצה בטובתך. קח אוויר ותחשוב מה באמת טוב לך. זאת הקריירה שלך ואני לא מתיימר כמו רבים אחרים לומר לך מה לעשות. אני רק מציע לך לא להתרשם מהמקהלה, לא לחשוב על כותרות וסוכנים, ולחשוב רק על עצמך ובדרך אם לא אכפת לך גם על טובתה של הקבוצה שעשית לה המון טוב והיא לא עשתה לך רע.

מילה אחת על המשחק מול אשדוד. מה שכמעט קרה נגד סכנין, קרה הפעם. ככה זה עם הפועל תל אביב. בפעם הקודמת היא קיבלה את סטירת הלחי המצלצלצת ב-4:2 מול קרית שמונה. ההתנערות הובילה למסע של שישה ניצחונות ותיקו בליגה וגם להצלחות באירופה. כל מי שראה את הדקות הראשונות מול אשדוד הבין שנדרשת סטירה נוספת. שזהבי משחק כאילו הוא עדיין באולפן של "שש עם עודד בן עמי" וכשדדי בן דיין, בפיגור של 0:1, מלטף באהבה אימהית שחקן אשדוד ועושה הצגה של שחקן פצוע, אתה מבין שהשחקנים הגיעו כבויים ורדומים ושהסטירה תגיע.

ערן זהבי. שיחק כאילו הוא עדיין באולפן של "שש עם עודד בן עמי" (שי לוי)

אשדוד בתפקיד הפועל והפועל בתפקיד בנפיקה של יום רביעי הולידו הפתעה שלא היתה הפתעה לכל מי שנכח באצטדיון. עכשיו תבוא ההתנערות ואחריה הניצחון במחזור הבא ובאלה שאחריו. לפחות אף אחד לא התבכיין בסוף המשחק על אשדוד שסגרה ולא איפשרה לשחק. את הבכיינות אנחנו משאירים לאחרים. בכל זאת, בתור הקבוצה שמדורגת במקום ה-65 ברשימת קבוצות העשור של אירופה, 16 מקומות מעל מכבי חיפה, המעמד מחייב.