אם יש משהו שמאפיין את היורוליג השנה, זה חוסר יציבות. צסק"א מוסקבה, על שלל כוכביה, לא מפסיקה להפסיד, ריאל מדריד מובסת על ידי קבוצה בלגית, פנאתינאיקוס יורדת מנוצחת בבית מול ולנסיה הטירונית ואפילו פנרבחצ'ה/אולקר, שפתחה מצויין את שלב הבתים, הפסידה לשולה.
אבל יש יוצאת דופן אחת בכל הסיפור הזה. מלבד משחק חוץ אחד בו מכבי ת"א לא הצליחה לממש את הפוטנציאל שלה, הקבוצה של דייויד בלאט ניצחה את כל המשחקים שלה העונה ולפחות מבחינת הכדורסל אותו היא הציגה, בצורה די משכנעת.
בלאט התעקש בפתיחת העונה שחסרים לו עדיין חלקים בפאזל ופחד להגדיר את הפיינל-פור כמטרה, אבל אחרי סיבוב וקצת של משחקי יורוליג, כאשר כל הגדולות מזייפות, ראשי מכבי צריכים להגדיר לבלאט מטרות חדשות.
שום דבר מלבד עלייה לשלב ארבע הגדולות לא צריך לספק את דייויד פדרמן, שמעון מזרחי ושות' לאור היכולת שמציגה הקבוצה ואף אמירה של המאמן כי "אין לו קבוצה גדולה" לא תעזור אחרי התצוגות האחרונות.
ג'רמי פארגו ודורון פרקינס יכולים לפרק כל קו אחורי באירופה, צ'אק אידסון הוא השחקן הכי חכם ששיחק במכבי מאז שארונאס יאסיקביצ'יוס, דייויד בלו, טל בורשטיין וגיא פניני מספקים אנרגיה, הגנה ושלשות מהספסל ושחורציאניטיס זורע פחד בכל אירופה.
 |
| שחורציאניטיס. זורע פחד בכל אירופה (יניב גונן) |
|
| |
ואחרונים חביבים, ליאור אליהו ויניב גרין. הראשון סוף סוף משחק בקבוצה שהתאימה את עצמה למידותיו, משחקת את הכדורסל שהוא אוהב וראו את זה איפשהו בתחילת הרבע השלישי מול קאחה לבוראל. אליהו מרגיש כל כך נוח שהוא אפילו מרשה לעצמו לזרוק שלשה.
גרין, בגיל 30, סותם את הפה לכל הפרשנים, כולל את הפה שלי, ומראה לכולם שאם נותנים לו את הזמן ובונים עליו, הוא יכול לתרום גם בחלק ההתקפי. עכשיו צריך שרק ריצ'רד הנדריקס יתחבר לחבורה הזו ועם קצת מזל, גם זכייה בגביע אירופי ראשון מאז 2005 הוא לא חלום רחוק מדי.