לא הקשבתי לראיונות שהעניקו בתום המשחק מאמן ושחקני בנפיקה. בתרגום לעברית זה בטח נשמע כמו "ספגנו שערים לא מחויבי המציאות". העניין הוא שהקשר בין המציאות המוכרת לנו בכדורגל הישראלי לבין הנצחון הזה הוא מקרי בהחלט. בפעם השניה בתוך שבועיים (הקודמת היתה בקרית אליעזר), הפועל תל אביב מוכיחה שיש בה רוח ולכידות שמכסים על יכולת בינונית. וכשהרוח חזקה כל כך, אפשר לזכות בניצחון דמיוני על אלופת פורטוגל ולצבור שלוש נקודות שלמות בליגת האלופות.
את הניצחון הזה השיגה הפועל במשחק החלש ביותר שלה מכל חמשת המשחקים ששוחקו עד היום. ברגעים מסויימים במחצית השניה, זה נראה אפילו מביך ודומה להופעות הפתטיות של הכדורגל הישראלי באירופה בשנות ה-80. אבל הסיום המוחץ הוכיח שבכל זאת יש בה משהו, במכונה האדומה הזאת. בשתיים וחצי התקפות כבשה הפועל שלוש פעמים. ולחשוב שפעם סימלו הפטיש והמגל את הלוזריות בהתגלמותה.
 |
| ניצחון במשחק הכי חלש (שי לוי) |
|
| |
אם ליגת האלופות היתה מתחילה בינואר, הפועל יכולה היתה לזכות במקום השלישי. מול בנפיקה בסיבוב הראשון היא שיחקה טוב, הרבה יותר טוב מאשר בבלומפילד, אבל סבלה מתסמונת ההתרגשות הילדותית של הקבוצה הישראלית הנרגשת שמגיעה לצ'מפיונס כדי להחליף חולצות עם כוכבים. להפועל לקח שלושה משחקים להשתחרר מהגישה הקטנונית הזאת. לחיפה, בשנה שעברה, זה לא קרה. ההבדל נכון לעכשיו הוא ארבע נקודות וחמישה שערים מול מאזן ה0-0-0 של הירוקים.שתי בשורות מצוינות מביא המשחק הזה להמשך הדרך. לאחת קוראים ערן זהבי. הילד, שהביא לנו אליפות, הולך ומסתמן כשחקן הכי יעיל והכי משתלם בהסטוריה של המועדון. ומתברר שזה רק הולך ומשתבח עם הזמן. לשניה קוראים ביוואן פרנסמן. רגע לפני שמיהרנו להיפטר ממנו, מוכיח הדרום-אפריקאי שלפעמים קצת סבלנות משתלמת. יחד עם דה סילבה שחזר לעצמו, ההגנה האדומה כבר לא סופגת כמו בתחילת העונה. תשאלו את דבאלשווילי ראול וסביולה.
 |
| זהבי. השחקן הכי משתלם בהיסטוריה (שי לוי) |
|
| |
עכשיו בטח יתחילו לכתוב שוב שזה עניין של ימים עד שדה סילבה עוזב. הכותרות החוזרות ונשנות על השחקנים של הפועל שכבר יושבים על המזוודות ונוטשים בינואר, נמאסו עלי לגמרי. לפעמים נדמה שאנחנו כמעט כועסים על דה סילבה ואניימה שהם עדיין כאן. מה זאת ההתבטלות הזאת? אפשר לחשוב שברצלונה ומנצ'סטר יונייטד מחכות להם. 90 אחוז מהשחקנים הישראלים, שיצאו לאירופה בשנים האחרונות, נכשלו – ורבים מהם חזרו עם זנב בין הרגליים. בואו ננסה להעביר יומיים בלי הכותרת: אניימה רוצה ללכת, דה-סילבה לא ישאר כאן ושכטר כבר תפס תור בדיוטי פרי. בואו ננסה – אנחנו וגם השחקנים עצמם – שלא ללכת שבי אחרי סוכנים שרוצים לגזור את הקופון ומבחינתם שהכדורגל בישראלי יסתפק רק בשיירים ובבררה.
והערה אחת לסיום, אין לי מושג מה קורה בתוך הנהלת הפועל וזה גם לא מעניין אותי, אבל הגיע הזמן שאלי טביב, המצטרף החדש הזה, יבין שאף אחד - אף אוהד, אף שחקן, וגם אף בעלים לא גדול יותר וחשוב יותר מהסמל והמועדון. כל המהומות סביב המועדון מעידים שטביב לא מבין ואולי פשוט לא אכפת לו. קח את הכסף אלי, 4 מיליון שקלים מחכים לך בתיבת הדואר על הניצחון בצ'מפיונס, קח את הכסף ותעשה איתו דברים טובים. אל תקלקל. אם הצהובים לא מצליחים, חבל שאתה תעשה בשבילם את העבודה.