על כבודה של העיר

הדרבי בין מכבי חיפה והפועל חיפה הוא משחק כדורגל שיש בו הרבה יותר מעוד סתם משחק או עוד סתם דרבי. תדברו עם כל עוד הפועל ומכבי ת"א ולפני שתספיקו לשאול שאלה, כבר תקבלו את התשובה הבאה: "לאוהדים בחיפה אין מושג מה זה דרבי".

בת"א כבר החליטו מזמן שהמונח דרבי שייך רק להם, ויכול להיות שבאיסטנבול, בלגרד ובואנוס איירס בכלל צריכים לשקול להפסיק להשתמש במילה הקדושה, ולחפש בלקסיקון משמעות נוספת לדו קרב בין שתי קבוצות מאותה העיר.

נכון שבעשור האחרון בילתה הפועל חיפה בליגה השניה יותר מבליגת העל, אך בין הירוקים והאדומים בעיר הכרמל יש לא מעט "דם רע", ומשחקי דרבי (מותר להשתמש במילה הזאת בהקשר של דרבי חיפאי) שנכנסו לדפי ההיסטוריה.

בסיום העונה שעברה "גנבה" הפועל נקודה מיריבתה העירונית במשחק שלא שינה לה כלום, ובתוך כך הרסה לה את האליפות. נשמע מוכר? זה בדיוק מה שהצהובים עשו להפועל ת"א מחזור אחד לסיום, רק ששם זה נגמר מעט אחרת...

אוהדי הפועל חיפה. היריבות בכרמל לא נופלת מהיריבות בת"א (עמית מצפה)

בסיום שנות ה-90, כאשר הפועל חיפה הפכה לקבוצת צמרת וזכתה באליפות ושנתיים לאחר מכן במקום השלישי, הדרבי החיפאי השאיר אבק לדרבי של ת"א, והגדיל לעשות כשנבחר בעונת 98/99 למשחק המרכזי של תחנות מחו"ל ששלחו צוות מיוחד לעקוב אחרי ההכנות של שני המועדונים לקראת הדרבי אותו ניצח טלקר בדרך לתואר.

נכון שלשתי הקבוצות אין תקציבי ענק כמו לתל אביביות, אך משחק טוב וצמוד, עם קצב מהיר, אצטדיון מלא ומתח עד דקות הסיום ישתיק לפחות במעט את חובבי הכדורגל בתל אביב, שמתקשים לקבל שיש כדורגל גם מעבר לגבולות האיילון.

ברקוביץ` ועטר. דרבי שהם לקחו בו חלק, חייב להיחשב כ"דרבי של ישראל" (שי לוי)

אוואט ודוידוביץ', בנאדו ובן שמעון, גרייב וקייסי, טלקר וחרזי, אוליאנוב וז'וטאוטאס, בנין ובניון, עטר וברקוביץ', רוסו ויעקובו. דרבי שאלו הם רק חלק מהשחקנים ששיחקו בו ב-15 השנים האחרונות, הוא משחק שלא נופל משום משחק, בטח לא בארץ.

הכתוב הינו טור דעה