03.08.2005, מכבי חיפה פוגשת את מאלמו באצטדיון בלומפילד למשחק חשוב במוקדמות ליגת האלופות. שלומי ארבייטמן עולה כמחליף וכובש שער בנגיעה הראשונה שלו בכדור. אחרי הורדת חולצה הוא סופג כרטיס צהוב וכעבור כמה דקות נוגע בכדור בידו, ממש על קו החוץ, כביטוי לתסכול על שלא הספיק להגיע עם הראש. השופט החליט שהנגיעה היתה בתוך המגרש והוציא את ארבייטמן מהמשחק בכרטיס אדום. הרי אין לו ברירה, זו החוקה.
בדצמבר 2009 קרייג בלאמי מוכשל ברחבה במשחק של מנצ'טסר סיטי מול בולטון, השופט קובע כי היתה התחזות ברחבה ומוציא לבלאמי כרטיס צהוב שני. כמובן שבלאמי נותר המום, אבל על פי פרשנות השופט, לא היתה לו שום ברירה.
החוקה קובעת שכל עבירה מאחורה היא כרטיס צהוב, לא משנה באיזה מקום על המגרש היא קרתה. אין ספק שעבירה כזו ראויה לעונש, אבל האם היא באמת חמורה כמו עבירה מכוונת על שחקן בדרך לשער, כאשר הוא לא ממש האחרון? או עבירה מכוערת בדקות הראשונות של המשחק, אבל לא כזו שנהוג להוציא עליה אדום?
יש חוסר צדק מסויים בשימושים השונים של הכרטיס הצהוב וזה גורם למצב שבו שחקן שכבר סוחב כרטיס צהוב, יודע שרק אם יחסל את השחקן שמולו הוא יראה את הצהוב השני. יש ביטוי שאומר: "זה כרטיס צהוב, אבל לא צהוב שני", האימרה חושפת בעיה שקיימת בשיטה הנהוגה, של כרטיס צהוב לאזהרה ואדום להרחקה. יש פתרון שיכול לפתור את הבעיה.
 |
| בלאמי לא מאמין שהוא מורחק בגלל התחזות שלא היתה (רויטרס) |
|
| |
אני מציע את הרעיון ההזוי הבא, שבתחילה היה נשמע לי מוזר, אך ככל שאני חושב עליו יותר, יכול להיות שזה בדיוק מה שעולם הכדורגל צריך. אוהדי כדורגל וראשי הענף לא אוהבים שינויים, ובצדק. הפנאטיות של שמירה על החוקים הקיימים היא אולי הסיבה העיקרית לשמירה על הפופולאריות והמסורתיות של הכדורגל, אבל אני חושב שאת השינוי הזה השופטים לא רק יצליחו לבצע בקלות, אלא זה גם יקל עליהם מאוד.
הרי ההצעה: יהיו שלושה כרטיסים, כתום, צהוב ואדום. כתום זה נקודה, צהוב שניים ואדום שלוש נקודות, ומשמעותו הוא כמובן הרחקה (צהוב + כתום = אדום). על הורדת חולצה, בזבוז זמן, התחזות, התנהגות לא אלימה, אבל גם לא ממש ספורטיבית (כמו זו של ארבייטמן בנגיעת היד) העונש יהיה כרטיס כתום. המשמעות היא, שעוד כרטיס צהוב אחד והשחקן מורחק.
אם ארבייטמן מוריד חולצה וכעבור כמה דקות עושה פאול קשה על שחקן אחר, הוא בחוץ. כל מה שנחשב היום ככרטיס אדום ישיר, יישאר אדום ישיר. עבירה מכוערת, מכוונת ומסוכנת תזכה את השחקן בהרחקה. כך גם לגבי יריקה על שחקן אחר, עבירה של שחקן אחרון לפני השער וכו'.
 |
| ארבייטמן נגד מאלמו. הרחקה מיותרת, אבל לשופט לא היתה ברירה |
|
| |
כל שוער מתחיל יודע שאחרי שהוא כבר קיבל כרטיס צהוב על בזבוז זמן, אין שום סיכוי שהשופט יעיז להוציא לו צהוב שני, ולכן הוא ממשיך לבזבז את הזמן. אבל עם הכרטיס הכתום הוא יקבל כתום עם בזבוז הזמן הראשון, עוד כתום בבזבוז השני, ועוד אחד בשלישי, בלי שום רחמים.
שופטים מרגישים חוסר נעימות להרחיק שחקן בצהוב שני על עבירה מינורית, בעיקר אם גם הראשונה היתה כזאת. אבל שחקן שכבר קיבל כרטיס צהוב יידע שכל עבירה מעט מוגזמת, או לא ספורטיבית, תזכה אותו בכתום ובהרחקה מיידית.
משחקים רבים נגררים לאלימות מוגזמת מהתחלה והשופט מתקשה להחליט למי לשלוף את הכרטיס הצהוב, במטרה להרגיע את העניינים. במשחקים כאלו יישלפו הרבה כרטיסים כתומים, שיישלחו את המסר של הרגעת המשחק, בלי לגרום לאי צדק ותחושה ששחקן מסויים נבחר כשעיר לעזאזל.
 |
| רוי קין על הקווים. שחקנים מלוכלכים יורחקו מהר מאוד עם הכרטיס הכתום (רויטרס) |
|
| |
השיטה שאני מציע אמנם תגביר את מספר הכרטיסים שיישלפו בכל משחק, אבל בפועל תגרום להרתעה הרבה יותר יעילה. שחקנים שנוהגים לשחק מאוד אגרסיבי לא יוכלו יותר לסמוך על זה שהשופט לא יעז לשלוף את האדום. עבירה קשה אחת - כרטיס צהוב, עבירה שניה, שווה צהוב אבל לא בטוח שצהוב שני.. אין ספק, האדום יישלף.
נ.ב
יכול להיות שיותר הגיוני לצבוע את הכרטיס בירוק, כמו רמזור (ירוק, צהוב, אדום). וכתום זה הכלאה של צהוב ואדום, כשבפועל הוא מתחת לשניהם. בכל זאת, אני מרגיש שהצבע הכתום יותר מתאים. אבל אם תרצו - הכרטיס הירוק.
הכתוב הינו טור דעה