דיברו המון על דורון פרקינס אחרי הניצחון על חימקי ברוסיה ואין לי כל כוונה להמעיט בערכו. האיש הוא בכלל לא איש, הוא פנתר על המגרש. אבל פרקינס הוא רק חצי מהסיפור בתקופה האחרונה. החצי השני הוא צ'אק אידסון ויחד הם מובילים את מכבי הנוכחית להיות קבוצה בעלת סגנון שקל מאוד לחבב.
לא יודע מה איתכם, אני ראיתי את אידסון מחייך על המגרש בשבוע האחרון יותר מאשר בכל משחקי העונה שעברה. לא כל דבר חייב להיות מוכח במספרים ובנתונים, אצל אידסון, למשל, רואים את ההבדל על הפנים.
ברור לגמרי שהוא מרגיש הרבה יותר טוב בסיטואציה הנוכחית, עם שובו להיות מעורב בכל פרט קטן על המגרש – עניין שקצת ניטל ממנו בעונה שעברה, ואפיין אותו בכל מקום אחר בו שיחק. אלן אנדרסון היה אז האיש ואידסון הוא מסוג השחקנים שיפנה במה וייתן לאחר. אנדרסון היה בדיוק ההיפך מזה, האיש שישמח לקחת. רק תנו לו.
בעונה הזו אנדרסון איננו וצ'אק פורח. אין תחרות ביניהם, גם לא יעד או כוונה להפוך את שניהם לקנה מידה להצלחת הקבוצה. אין שחקן אחד מוכשר מאוד שמוריד את הראש לרצפה ובוחר אם לעלות לקליעה או להיכנס עד לסל והצלחת הקבוצה תלויה כמעט אך ורק בו.
לעומת זאת, יש הנעת כדור, התלהבות מדבקת וקבוצה שנהנית לגלות את יתרונותיה תוך כדי תנועה. זו קבוצה שרצה מהר להתקפה, יורדת מהר להגנה, משתטחת על הרצפה ורצה לנחם את יניב גרין שניסה לחסום שחקן והשופטים שרקו נגדו עבירה.
 |
| פרקינס. פנתר על הפרקט (יניב גונן) |
|
| |
אבל לא הכל מתחיל ונגמר במלים כמו אמוציות, תיאום ואנרגיות. מכבי העונה היא קבוצה יסודית מאוד, ממושמעת ואין לה חוש הומור. היא סוגרת משחקים ברבע אחד או מקסימום במחצית, לא תמיד מגלה את מידת הרחמים, אבל תמיד-תמיד מוכיחה תיאבון גדול להצליח ולא נכנעת, למשל, לתכנון מעט לקוי בבניית הסגל בקיץ.
בסיטואציה מלבבת ובריאה כזו, שהיא תמצית מאווייה של קבוצת ספורט מקצוענית, אידסון הופך בקלות למאושר באדם. אם אפשר היה להבטיח לו, היפותטית, שמכבי תראה את הכיף הזה על המגרש גם בשנתיים הבאות, אני די בטוח שהוא היה מוכן לחתום על חוזה המשך במכבי כבר עכשיו, ובסכומים נמוכים יותר מאשר היה מקבל מקבוצות אחרות.
 |
| אידסון. מחייך כל הדרך (יניב גונן) |
|
| |
בין אם מכבי תגיע רחוק ביורוליג ובין אם לא, פרקינס ואידסון הם ההוכחה לכך שהמשכיות - פעם לחם חוק בקבוצה הזו - היתה ונשארה צעד משמעותי. מכבי אמנם מודדת את עצמה בתארים והישגים, אבל האוהדים יכולים לחיות בשלום גם עם הידיעה שהקבוצה הנוכחית של המועדון משאירה אחריה על המגרש כל מה שהיא יכולה לתת, בחסות הכיף מהחיים שמפגינים פרקינס, אידסון והאחרים.