שלא ייגמר לעולם

כאשר ווסט ברומיץ' כבשה את השער הראשון ב-2:2 באפטון פארק, זה היה נראה לי, בפעם הראשונה העונה, שגרנט באמת עומד ללכת הביתה והוא כבר לא יצליח להרים את המועדון שלו לעונה טובה.

אז, כמו בכל הקבוצות שהיו לגרנט, החניכים שלו לא ויתרו וחזרו. סקוט פארקר כבש שער אדיר בבעיטה מרחוק וגרנט הגיב בזריקות בקבוק השתייה שלו בעצבים שעוד לא ראיתי ממנו. 5 דקות בתוך המחצית השניה, פיקיון, הרכש העיקרי של גרנט מפומפי, כבש עוד שער והפך את התוצאה.

כבר היה אפשר לדמיין איך גרנט משיג את הניצחון המיוחל ומתחיל לשקם את הווינריות והביטחון של שחקניו, וכך הם היו מתחילים לנצח את המשחקים הצמודים שלהם. אבל אז הגיע שער השוויון של פאבלו בדקה ה-71, ששוב הוציא את ווסטהאם עם המחמאות על משחק לא רע, אבל עם התיקו החמישי של הקבוצה שלו מ-12 מחזורים.

מאז שגרנט הגיע לאנגליה, תמיד בקבוצה שלו יש סיטואציה מתסכלת שבה היא עם הגב לקיר, הכל הולך נגדה, והיא מנסה לעשות את זה עם השיניים. לפעמים זה עובד יותר טוב ולפעמים פחות, אבל אי אפשר להיות כל כך הרבה זמן במקום האחרון. אני מאמין שהוא יוציא את הספינה מהבוץ אם יישאר, אבל יכול להיות שהסוף שלו קרוב מאוד מאוד. עוד תוצאה אחת כזאת , בשבת מול בלקפול, ויכול להיות שזה נגמר.

גרנט. לא מתאמץ ליצור דרמה, היא תמיד נמצאת לידו (GettyImages)

יש מאמנים שאוהבים ליצור, באופן מכוון, תחושה של דרמה בקבוצה שלהם. יש את השיטה הפיל ג'קסון/ אלכס פרוגוסונית, להודיע בכל שנה כי אתה עומד לפרוש וכך לגרום לתחושה של מומנט היסטורי. יש את הגישה האלי גוטמנית, ליצור תחושה שכל העולם נגדך, כולל שופטים, אוהדים ומזג האוויר, וכך לאחד את השחקנים סביב הסמל. יש גם כאלו שיוזמים משברים ואחרים שזורקים שחקנים ליציע.

אברהם גרנט לא צריך את כל התרגילים הללו באנגליה, כי מה שקרה בקבוצות שלו מאז שהוא הגיע זה באמת לא יאמן. בצ'לסי הוא סבל ממכת פציעות שלא זוכרים במועדון, כאשר ארבעת השחקנים הכי חשובים: צ'ך, טרי, למפארד ודרוגבה, היו חסרים למשך כמה חודשים. למרות זאת, הקבוצה הגיעה לגמר גביע אירופה לאלופות והחלקה בפנדל איבדה לה תואר ברגע האחרון, וגם במחזור האחרון של הליגה היא עוד היתה עם סיכוי של ממש לאליפות.

בפורטסמות' המועדון התמוטט לו בידיים, שחקנים שוחררו מתחת לאף, אף אחד לא נתן סיכוי לפומפי לשרוד וכל משחק היה באמת סוג של מלחמת קיום. הקבוצה אמנם ירדה ליגה, אך גרנט סיים קדנציה בלא פחות מגמר גביע באצטדיון וומבלי, אולי הרגע הכי גדול שהמועדון יידע למשך שנים רבות בעתיד.

פרדריק פיקיון. הרכש של גרנט מפומפי פגע בול, אבל זה לא מספיק (GettyImages)

בווסטהאם המצב היה אמור להיות הרבה יותר טוב והפעם לא היתה סיבה נראית לעין להתלונן, אבל גרנט שוב לא ממציא את הטענות שלו. לווסטהאם נפסלו העונה שלושה שערים חוקיים והיא ניצחה רק משחק ליגה אחד, למרות שהיתה שקולה (ובדרך כלל עדיפה) מול היריבה בכל משחק ומשחק חוץ מנגד הגדולות, איתם גם התמודדה בכבוד. בנוסף לכל זה יש כמובן את השוער שלו, רוברט גרין, שאמור להיות אחד הטובים בליגה ולמעשה הוא פשוט מעורר רחמים וטועה בכל שבוע.

למרות זאת, אין מה לרחם על אברהם. בגלל הנוכחות שלו, חובבי הכדורגל בארץ קיבלו הזדמנות לעקוב אחרי קבוצה "נורמלית" בפרמייר ליג וזה תענוג. המשחקים של ווסטהאם מרתקים בכל שבוע מחדש, מלאי אירועים, זיעה ומלחמה. אם אנחנו נהנים כל כך, אפשר רק לדמיין כמה הוא עושה חיים בלונדון. גם אם החוויה שלו תיגמר בקרוב, הוא עשה דבר שאף מאמן הישראלי מעולם לא התקרב אליו אפילו.

בשבת ווסטהאם תארח את בלקפול ואם הוא לא ינצח הפעם, אני מאמין שהוא יסיים את דרכו במועדון. אני חושב שלא מגיע לו, אני מאמין שהוא יוכל לשקם את הקבוצה שלו, אבל מאוד יכול להיות שבהנהלת המועדון לא יחשבו כמוני. אם דקל קינן יביא את משחק חייו ויציל כדורים מהקו בדרך לעוד תיקו, נדע שבאמת כל העולם פועל נגד אברהם גרנט.

הכתוב הינו טור דעה