קוזז הקיזוז, חיפה בכיינים

יש ביטוי מנדנד וקצת טיפשי בסלנג של הכדורגל הישראלי, ששחקנים ישראלים אוהבים לדקלם אותו בכל פעם שהם מצליחים להשיג ניצחון בשיניים, בדקה האחרונה או כנגד כל הסיכויים. המצאה ישראלית מקורית לראיונות המעצבנים של אחרי המשחקים. “גילינו אופי", יגיד אז הכובש התורן או המאמן המאושר, כאילו שאופיו של מועדון כדורגל תלוי כל כולו בשאלה אם הכדור נכנס פנימה או רק שפשף את הקורה, או בכך שהשוער הדף בזינוק הרואי או נכנע לבעיטה מצויינת.

אבל מה יש להגיד על הניצחון המטורף הזה על מכבי חיפה חוץ מאשר – ניחשתם נכון - “גילינו אופי". אופי של ווינרים, אופי של אלופים, אופי של קבוצה שבה גם אחרון שחקני הספסל יודע להחליף דיסקט בשניה לפי הוראות המאמן, אופי של מועדון שהצליח בתוך חצי שנה להפוך את הקללה של קרית אליעזר לברכה גדולה ומתוקה.

אני לא יודע אם אפשר כבר לומר, כמו שכתב כאן אייל ברקוביץ', שההגמוניה בכדורגל הישראלי עברה מחיפה לתל אביב. אם תשאלו את אוהדי מכבי, ברור שכן. הם כבר שבוע במקום הראשון ודור מלול כבר מדבר על העונה היפה ביותר. נשאר רק לברר איפה חגיגות האליפות.

אם תשאלו את אוהדי חיפה, ודאי שלא. הם ממשיכים להתבכיין על הקיזוז כאילו שמישהו מלמעלה העז לחלל את הקודש של הממלכה שלהם, כאילו שמישהו עשה כאן במודע משהו מכוון נגד הוד רוממותם. אם תשאלו אותי, אני בעיקר עוד לא יודע. אולי, אולי אליפות אדומה או חלילה צהובה השנה תוכל לסמן מפנה.

מופע הדגלנים המרשים. לא עדיף חשמור את הטקסים לאוהדי מכבי? (עמית מצפה)

חיפה היא עדיין הקבוצה מספר 1 של הכדורגל הישראלי, מאז הונהגה כאן סוג של מקצוענות. את הניהול המבריק של יענקל'ה שחר, בעיקר ביכולת להתמיד ולא לקחת את הכסף ולברוח, אף אחד עוד לא הצליח לחקות כאן. מכבי והפועל היו האימפריות של שנות החובבנות, השנים שבהן שחקני כדורגל קיבלו מעט כסף והגירו הרבה זיעה. השנים שבהן הכדורגל התמקד והתרכז ברובו בעיר הגדולה. האופי החדש של הפועל הישנה והכסף הגדול של מכבי החדשה יכולו לשנות את זה. אולי. עוד מוקדם לומר.

דבר אחד ברור: אי אפשר להגיד שלא עשינו הפעם הכל כדי לקזז את הקיזוז שקוזז כאן בעונה שעברה. שלושה כוכבים מתלוננים על כאבים וגוטמן מוציא אותם מהסגל. בכל קבוצה "נורמלית" מכניסים לפחות לאחד מהם עם זריקה והוא משחק. אחר כך פותחים את המשחק בשני חורים לתפארת וחוטפים גול מנבדל שאכן היה, אבל שאפשר היה גם להתעלם ממנו.. ואז מגיע דני שובבני בונדר שמחליט באומץ להכשיל משום מה את רפאלוב, בהתקפה הכי פחות מסוכנת של חיפה במשחק כולו. 65 דקות בעשרה שחקנים ובלי שלושה כוכבים? קיזננו, לא?

לא אם אתם שואלים את ליאור רפאלוב, שבטוח שהיה כאן שוד. פעם מקזזים אותם, פעם שודדים אותם. בכיינים נמאסתם. רפאלוב אולי שחקן גדול אבל חכם קטן.

בונדר מפיל את רפאלוב. מתי גוטמן יבין שעומרי קנדה עדיף? (עמית מצפה)

אם התבוסה מול קרית שמונה היתה רגע השפל של הפועל בשנתיים האחרונות, הניצחון על חיפה הוא רגע של שיא. אם הניצחון על מכבי נתניה, שבוע אחרי קרית שמונה, היה הסימן לתחילת העונה מבחינתם של האדומים, הניצחון על חיפה הוא ההכרה הסופית בכך שהליגה חשובה מאירופה. אני מוכן להתערב שאף אדום ביציע או על המגרש לא חשב בקרית אליעזר לא על שאלקה ולא על בנפיקה. כולם חשבו על מאי 2011. על האליפות הבאה.

וינסנט אניימה קוצר שבחים ובצדק, אבל כולם כאן מגזימים. ראיתי כבר משחקים שבהם אניימה עבד קשה הרבה יותר. חיפה בעטה ונגחה, אבל שום בעיטה או נגיחה לא היו באמת ממוקדות או חדות. הירוקים שיחקו לידיים של אניימה. מצד שני, מה קרה להגנה? מה קרה למסננת הזאת שכבר משחק שני ברציפות (כולל שאלקה), מצליחה לא לספוג. האם יכול להיות שמי שכונתה כאן ההגנה הגרועה בליגה מצליחה לשמור על רשת נקייה מול ראול ודבלאשווילי?!

אניימה. היו כבר משחקים בהם הוא עבד יותר קשה (עמית מצפה)

קרה דבר פשוט. ההגנה היא אותה הגנה, באדיר לא הפך פתאום לבלם מהיר או צעיר, ודדי בן דיין הוא לא רוברטו קרלוס. אבל חזרה המחוייבות. חזרה ההתלהבות. חזרה ההבנה שאת הלחם החמאה, הכסף והתהילה, קוצרים דרך בלומפילד וקרית אליעזר ולא בהחלפת חולצות עם כוכבים אירופיים.

ועוד כמה עניינים. דוידוביץ' מצד אחד ואבוטבול מצד שני חזרו למגרש מפציעות קשות. שחקנים כאלה, שנלחמים נגד הגוף הכואב וחוזרים למגרש, הם החלק ההרואי והמשמח של הכדורגל. אבוטבול הוא בכלל נס רפואי והעובדה שהרעיון המטומטם לשחרר אותו לבאר שבע נבלם ברגע האחרון, הוא הנס הפרטי של גוטמן והנהלת הפועל תל אביב.

שי אבוטבול חוגג. ההשארות שלו היא נס פרטי של גוטמן והפועל (עמית מצפה)

עכשיו רק נשאר לקוות שהאדום של בונדר הוא עוד נס קטן שקרה לגוטמן. תגיד אלי, מה יש לך מבונדר? למה בונדר? מה מצאת בו? ואיך יכול להיות שמאמן ענק כמוך מסרב להבין שעומרי קנדה הוא המגן הימני המוביל של הקבוצה שלך?!

בצד השני, יניב קטן יכול כבר להכנס בשערי היכל התהילה הישראלי. כדורגלן ענק, ספורטאי למופת. בשביל שחקנים כאלה שווה לקנות כרטיס ולבוא למגרשים.

יניב קטן. בשביל שחקנים כאלה שווה לקנות כרטיס, ספורטאי ענק (עמית מצפה)

ועוד עניין אחד קטן: מופע הדגלנים של אוהדי חיפה לאורך הקווים היה מרשים, רק הקונפטי היה חסר שם. אבל לא שווה לשמור מופעים כאלה למשחקי עונה או אליפות אמיתיים? לא עדיף לשמור את הטקסים שנעשים טרם זמנם, לאוהדים הצהובים של מכבי?!