אפתח בגילוי נאות: הייתי אחד משונאיו הגדולים של ז'וזה מוריניו. הפורטוגלי השחצן הגיע ב-2004 לצ'לסי וקטף כל תואר אפשרי חוץ מליגת האלופות. המבט המתנשא, הצחוק היהיר והחליפה המגוהצת יתר על המידה גרמו לי לסלוד מהמאמן.
עם חלוף השנים, ובעיקר לאחר שעזב את לונדון, הפסקתי לשנוא אותו, למדתי לאהוב ובעיקר להעריך. זאת לא רק רשימת התארים והקבלות שהביא לכל מועדון בו עבד. ה'מיוחד' מביא איתו קסם למגרש ובעיקר למסיבות העיתונאים שהופכות לחגיגה ומשאירות מאחור מנג'רים יבשים שרק רוצים ללכת הביתה ולברוח מאימת התקשורת.
 |
| ז'וזה מוריניו. יביא את ריאל לשיא בדיוק בזמן (רויטרס) |
|
| |
מול מילאן בסן סירו, ריאל הראתה הרבה עוצמה במחצית הראשונה ואופי במחצית השניה. אני לא אוהב להשתמש במושג חילוף גאוני, כי אם השחקן המחליף מבקיע, סימן שהוא היה צריך לפתוח. למרות זאת, החילופים נגד מילאן והרקולס עשו את שלהם וגרמו לתוצאה הרצויה. אין צורך לדאוג. המאמן יפיק את הלקחים מהתיקו ויביא את הבלאנקוס לשיא בדיוק כאשר יהיה צריך - בחודשים מרץ, אפריל ומאי.
התוספת של מסוט אוזיל, סמי חדירה, אנחל די מריה וריקרדו קראבליו, שנדד עם מוריניו לקבוצה שלישית, היתה הכרחית ונתנה זריקת מרץ ללבנים שהיו טובים בעונה שעברה אך חסרו מחץ ולא הצליחו להשיג את ברצלונה. הקלאסיקו בסוף החודש יהיה המבחן הראשון והאמיתי של מוריניו העונה. מבחינה פסיכולוגית הוא כבר ביתרון על פפ גווארדיולה המבריק אך הטירון.
 |
| מסוט אוזיל. היה נחוץ לרענון הקבוצה (רויטרס) |
|
| |
דבר אחד בטוח: את קללת שמינית הגמר הפורטוגלי ישבור וריאל תעלה לרבע הגמר אחרי כל כך הרבה עונות של כישלונות אירופים. ריאל, המחזיקה בשיא הזכיות בגביע עם האוזניים הגדולות, ראויה לזכות בגביע העשירי עם המאמן שעשוי להיות בחודש מאי המנג'ר הראשון שלוקח את הצ'מפיונס שלוש פעמים עם שלוש קבוצות שונות.
הכתוב הינו טור דעה