הנה אני אומר את זה בקול רם וצלול: הנוכחות הישראלית בליגת הכדורגל הטובה ביותר בעולם, ליגת האלופות, היא לא יותר מפתטית. ככה זה היה עם חיפה בשנה שעברה, ככה זה עם הפועל תל אביב השנה וככה זה יהיה כנראה גם בעונה הבאה. עם או בלי קונפטי, זה פתטי. זה גדול עלינו. זה לא באמת שייך למה שיש לכדורגל הישראלי להציע לעולם.
התובנה הזאת הופכת נכונה אפילו יותר דווקא משחק לא ממש גרוע ולא ממש משפיל נגד קבוצה לא באמת מרשימה או טובה. זאת לא היתה ברצלונה ובבלומפילד מול קרית שמונה היה הביזיון גדול פי כמה, ובכל זאת – ההבדלים ענקיים, זועקים, ברורים. קחו את שאלקה האפרורית לליגה שלנו והיא לוקחת אליפות בזחילה, גם אם לוזון יקזז את הנקודות רק לה.
ההבדלים הם בחומרים הקטנים והחשובים שמהם עשוי משחק הכדורגל. המהירות למשל. בליגה שלנו ערן זהבי יכול לחשוב שניה כשהכדור ברגליים שלו, לפני שהוא מוסר או בועט. בליגה שלהם אין זמן לחשוב. הכל מהיר וחזק ועל כל טעות אתה משלם, ולא רק כשראול נמצא בסביבה לצוד את הטרף.
קבוצות ישראליות יוכלו אולי להתמודד באמת בצ'מפיונס כשהליגה הישראלית תהיה טובה יותר. אם מכבי חיפה או הפועל תל אביב היו משחקות כל שבוע מול קבוצות כמו שאלקה או ליון, בסוף גם הן היו מצליחות – כי כישרון לא חסר בכדורגל הישראלי. חסר לו נסיון, חסר חוסן, חסרה מהירות, חסר קצב.
|
מצלדר וסהר. ההבדלים ענקיים וברורים (רועי גלדסטון) |
|
|
שום דבר נורא לא קרה. התרגלנו. חוטפים שלוש ומבקיעים אחד. הנה עוד רגע היסטורי. עכשיו יש להפועל שער חוץ ראשון בצ'מפיונס ושער שדה ראשון ובקצב הזה עוד נגיע בטעות לאיזה תיקו הירואי. העיקר שעברנו את ה-0-0-0 של מכבי חיפה. העיקר ששכטר כבש שער. שער הרחמים.
3,500 אוהדים אדומים טסו לעיר משעממת בגרמניה לראות את הפועל מפסידה מול סתם קבוצה. בליגה של האוהדים, הפועל באמת בצמרת. חברי א', שישב שם, אחד מה-3,500, התעניין רגע אחרי שריקת הסיום מה עשתה ליון מול בנפיקה. הניצחון הצרפתי משאיר סיכוי קטן למקום שלישי. אם הסיכוי יתממש, הפועל תעבור אחרי פגרת החורף לליגה המתאימה לה ולכדורגל הישראלי באמת. הליגה האירופית. הלוואי.
|
קרית שמונה חוגגת בבלומפילד בביזיון גדול פי כמה (רועי גלדסטון) |
|
|
השער של שכטר היה לא רק שער רחמים היסטורי אלא גם מיקדמה חשובה למשחק החשוב באמת, ביום ראשון בארנה של רמת גן מול הנאחס האמיתי של האדומים, מכבי פ"ת. אחרי 3:1 מול שאלקה בחוץ, אין סיבה להישבר. אחרי הכל, בתוספת הזמן ניצחנו. אפשר לנצח גם את המלבסים.
יש כמה דברים טובים שאפשר בכל זאת לקחת מההפסד השלישי שלנו בצ'מפיונס. הפועל, גם מבעד לנחיתות הברורה מול הגרמנים, נראתה ותפקדה כמו קבוצת כדורגל טובה ומאומנת. לליגה בארץ זה צריך להספיק. גם הכושר של אבוטבול וקנדה ושכטר, כרגיל, יכול לעודד. וגל שיש כמובן. לראות אותו לוקח את ראול פעמיים באחד על אחד ולהאמין בכל זאת שפעם עוד יהיה טוב.
|
הקהל של הפועל. הניצחון של ליון משאיר סיכוי למקום השלישי (רועי גלדסטון) |
|
|
ועוד עניין אחד חשוב ומעודד – לו אני סקאוט ביציע, אני לא ממהר להמליץ לשולחי על אף אחד משחקני הפועל. אם ישאלו אותי, אומר שהם נחמדים, מוכשרים, אבל לא מצדיקים להתפרע או להתאמץ עליהם יותר מדי. תארו לעצמכם ניצחון סנסציוני ומשחק מרהיב, והפועל נשארת בעוד חודשיים בלי חצי קבוצה. לא תודה. מוותר. אני צריך את שכטר ודה-סילבה ואניימה איתי גם באפריל ובמאי. לליגה החשובה באמת, לזו שאפשר לקחת בה אליפות גם בהילוך איטי.