לא יורש, תואם

הדקה ה-94 באצטדיון בלומפילד ביפו במשחקה של מכבי תל-אביב מול הפועל פתח-תקווה, זרקה אותי כשבע שנים אחורה, אל המחצית השניה באצטדיון טדי בירושלים במשחקה של מכבי תל-אביב נגד בית"ר ירושלים.

הורדת כדור קלה עם הראש לימין בגרסת 2003 של אסף קריספיס, בגרסת 2010 של דמיטאר ראנגלוב, קבלת כדור במרחק של כ-17 מטר מהשער, הטעיה קטנה, הנפת רגל ושליחתו אל הפינה השמאלית התחתונה של השוער חסר האונים. בגרסת 2003 הבועט היה אבי נמני, בגרסת 2010 זהו האריס מדוניאנין. הדמיון מדהים, ומי שלא זוכר, מוזמן להקליד ביו-טיוב "אבי נימני עושה מהפך נגד בית"ר בטדי" ולהווכח בעצמו. גם במקרה של מדוניאנין, המשחק מסתיים במהפך.

אלא שהדמיון בין נמני לקשר הבוסני אינו מתחיל ונגמר באותו שער המתואר לעיל. כבר עם נחיתתו בישראל, עוד לפני שדרך על כר הדשא, אי אפשר היה להתעלם מהקווים המקבילים. רקורד בליגה הספרדית? קיים. תלוש משכורת נאה? בהתאם. אופי צנוע ("אני לא גדול על הליגה")? בנמצא. מבנה גוף רזה? יש. זיפי זקן? גם כן. תספורת קצוצה? כמובן. והגובה? מאה שמונים ושמונה סנטימטרים בדיוק. אפילו צורת העמידה זהה כמעט לחלוטין.

מדוניאנין חוגג את השער מול הפועל פתח תקווה. הכירו את התואם (שי לוי)

עלייתו של מדוניאנין לכר הדשא רק חזקה את האמור: רגל שמאל אימתנית, יכולת שליטה בכדור, חוש מפותח לשערים, יכולת הגנתית מוטלת בספק, ווינריות, פנדלים מדויקים, מהירות מוגבלת-משהו, בעיטות חופשיות נהדרות וריצה מיידית לקהל לאחר כל כיבוש (שהיתה מתרחשת שוב, אילולא העונש הבזוי) והרשימה נמשכת. רק הספרה על הגב שונה, ומרחוק גם ה-6 המעוגל של הבוסני נראה כמו 8. אפילו יוסי מזרחי טען שלא ניתן היה להתעלם מהדמיון בעת הצפייה בקלטות של השחקן ובמהלך האימונים.

ברוך דגו, יוסי שבחון, מאור בוזגלו ואחרים. לאורך השנים ניסו במכבי תל-אביב לחפש את "היורש" של אבי נמני. האחרון עצמו טען בכל פעם שנשאל בנושא, כי לא צריך לחפש לאף שחקן יורשים. הוא ידע על מה הוא מדבר, ובתור מנג'ר המועדון החליט לצרף את קשר ויאדוליד הספרדית. נעים להכיר - האריס מדוניאנין. לא יורש. תואם-נמני.

אמהר להבהיר כי יתכן מאוד שאהבתי האישית כלפי נמני גורמת לי לחפש בנרות אחר מישהו שידמה אליו ויכנס לנעליו ולחור שהותיר בלב ובמגרש, וברור לכל שהבוסני עוד לא עשה ולו עשירית ממה שעשה "המלך של מכבי תל-אביב" עבור קבוצתו, והדרך עוד ארוכה – אך לא ניתן להתעלם מהדמיון.

שבחון ובוזגלו. אחד בהפועל, השני עדיין לא הגשים את הפוטנציאל (אור שפונדר)

במשחקי תחילת העונה, בעיקר במסגרת האירופית, הראה מדוניאנין ניצוצות על כר הדשא ותרגם זאת גם לשערים ובישולים. במשחקים האחרונים הוא נעלם לעיתים תכופות ומתעורר רק כדי לנצח את המשחק (את אבי נמני, כבר הזכרתי בטור הזה?)

הדבר נובע בעיקר בשל תפקודו של הקשר במרכז המגרש, לצדו של דור מלול, עמדה אשר אמורה לאפשר לו להגיח קדימה ולאיים על השער, אך במקרים רבים בהם ההתקפה תקועה, היא שולחת אותו הרחק לאחור, אפילו למחצית המגרש הצהובה, כדי לקחת את הכדור ולנהל את המשחק (לא אחזור על כך, אבל אתם יודעים את מי זה מזכיר). ברגע שמדוניאנין נמצא וימצא קרוב לשער, כך גם היכולות שלו באות ותבואנה טוב יותר לידי ביטוי. ומי כמו המנג'ר שלו יודע זאת.

לכל אוהד קבוצת כדורגל, כך אני מאמין, יש את השחקן המועדף עליו במועדון. הפייבוריט. האוהד כמובן רוצה שקבוצתו תנצח בכל מצב, בכל מקום, אך אם אפשר ש-"הנבחר" שלו יהיה זה שיבלוט, יבשל או יבקיע – מה טוב. מאז נמני, לא הצלחתי להתחבר באופן כזה לאחד משחקני מכבי תל-אביב, ואז, ולרגע נעוות את שם הסרט המפורסם, אז הגיע האריס.

אבי נמני. סוף סוף יש עם מי להזדהות במכבי ת"א שהוא בנה (דרור עינב)

ההשוואה המלאה עוד מאוד מוקדמת ואולי לא תושלם לעולם גם אם ישאר כאן עד סוף הקריירה, ולו בשל העובדה שלא גדל על משטחי הדשא של קריית-שלום. אנו נמצאים חמישה מחזורים בלבד בתוך ליגת העל בעונה הראשונה של הבוסני בישראל, והדרך עוד ארוכה עד מאוד. למי ששכח, הנצחון במשחק ההוא על בית"ר ירושלים בטדי הוביל בסופו של דבר לאליפות, ואולי סיום זהה של העונה הזו יהפוך את ההשוואה להגיונית מעט יותר. עד אז, גם גול בדרבי יהיה נהדר.

מכל מקום, בין אם יהיו כאלו שיסכימו עם הדברים וראו את אותו הדמיון, ובין אם אחרים יטענו שזו שטות גמורה והכל הוא פרי דמיוני הקודח של עוד מעריץ של נמני שמחפש היכן שאין, עם דבר אחד לא יוכל איש להתווכח, וזהו הרגש שמפתח אוהד כלפי אחד משחקני קבוצתו האהודה.

מדוניאנין. ועכשיו לדרבי, המקום שהופך שחקנים גדולים לענקיים (רויטרס)

זהו רגש שלא נובע מהכרות אישית, משיחה או מקשר עמוק, אלא אהבה שונה והזויה, שמבוססת על אותם הדברים שעליהם מבוססת אהבה כלפי 11 גברים בבגדים קצרים בצבעי צהוב, כחול והשנה בעיקר לבן. לכו תסבירו את זה למי שלא הרגיש זאת מעולם. ואני – ואני מקווה שהחברה לא תכעס – אני חושב שאני מאוהב בהאריס מדוניאנין.

הכתוב הינו טור דעה