נו טביב, אז מה חשוב יותר? הצ'מפיונס או הליגה שלנו? אתה מתחיל כבר להבין, או שהגול המסעיר שכבשנו מספק אותך?! מה אתה אומר? אולי תבוסה בנתניה והשפלה מול שאלקה נחוצות כדי שתתחיל להפנים באמת? אז מה, טביב? נוח לך עם העניבות? מנגינת ליגת האלופות ערבה לאוזניך? חשבון הבנק נראה טוב? והקבוצה, מה איתה? זה חשוב לך? זה כואב לך? זה בכלל מזיז לך?
תן הצצה, טביב, במה שכתבתי כאן למחרת התיקו מול זלצבורג והעליה ההסטורית לשלב הבתים. אמרת אז שליגת האלופות חשובה יותר. פרסמו בשמך שמיצית, שמספיק לך, שאתה שוקל בכלל ללכת. כתבתי שזאת טעות פטאלית. כתבתי שקריית אליעזר והפועל חיפה חשובות יותר מכל משחק עתידי בליגת האלופות. שהליגה היא הבסיס, והצ'מפיונס הוא הקישוט.
שם התחיל הכל. באותו היום. באמירה המטופשת שלך, בהחלטה השערורייתית לעלות למשחק בחיפה בלי שבעה שחקני הרכב, ואחר כך בהתרסקות המנטלית, בלכלוך הפנימי, בניהול הכושל. האשמת כבר את כל העולם. את אלי גוטמן ואת מוני הראל ואת השחקנים, אלה ששבתו ואלה שלא. ואתה צודק. כולם אשמים. כולם שכחו מאיפה הם באו ולאן הם הולכים. אבל אתה אשם לא פחות ואולי קצת יותר. החורים בהגנה התחילו אצלך, בהתעלמות מכך שהפועל היא קבוצה של האוהדים שלה, ואצל האוהדים האלה הדרבי והליגה יהיו תמיד מעל לכל.
 |
| אלי טביב. אשם לא פחות מהאחרים (יניב גונן) |
|
| |
זאת לא בושה להפסיד לליון. גם כשהם במשבר, הם טובים יותר מכל קבוצה ישראלית. הפועל תל אביב משחקת בליגת האלופות אבל כמו עוד כמה קבוצות קטנות שהגיעו לשם, היא לא באמת שייכת. כמו שחיפה לא היתה שייכת. כבר אמרתי בעבר שהליגה שמתאימה לנו היא האירופית, עם פחות דאווין אבל יותר סיכוי להראות ולעשות משהו.יכול להיות שיהיו עוד שערים אדומים בשלב הבתים. יכול להיות שיהיו אפילו נקודות. אבל זה לא באמת מה שיקבע את עתידה של הקבוצה, שהצליחה בחודש אחד לדרדר את עצמה מהפסגה למרתף. מקבוצה מכובדת לבדיחה.
זה עוד לא אבוד. בסגל הנוכחי, הפועל תל אביב יכולה וצריכה להאבק על האליפות מול 150 מליון השקלים של גולדהאר. חמש נקודות הפרש ועוד קיזוז ונצחון בדרבי – והכל מתחיל מחדש. אבל בשביל זה, צריך לקפל יפה את העניבות, להפסיק להתרגש כמו ילדים קטנים מהזכות הגדולה (והיא אכן גדולה) לשחק בליגת האלופות, ולהבין שהליגה שלנו היא כאן. בישראל.
 |
| מיץ´ גולדהאר. הפועל יכולה להיאבק מול הכסף הגדול שלו (שי לוי) |
|
| |
צריך להבין שהמשחק בשבת בנתניה הוא ליגת האלופות האמיתית שלנו. יכול להיות שאלי טביב עוד לא מבין את זה, יכול להיות שהוא עדיין חושב שמיצינו, שאין מחר, שההסטוריה נגמרה ביום שבו קיבלנו את הזכות להפסיד לבנפיקה ולליון. במקרה הזה, התפקיד של ורמוט ושכטר, של אלי גוטמן ויוסי אבוקסיס, הוא להסביר לו את טעותו ולנצח בקופסא. שאם לא כן, אפשר יהיה להתחיל את טקס הקבורה של הפועל תל אביב. והוא יהיה מפואר ומצמרר לא פחות מטקס הפתיחה של המשחק העלוב מול ליון.