יוסי בניון הוא ללא ספק אחד השחקנים הגדולים של הכדורגל הישראלי בכל הזמנים. 'הילד' נחשב, ובצדק, למנהיג הבלתי מעורער של הנבחרת.
אלא ששחקן צ'לסי, כמו כוכב גדול באמת, צריך גם לעשות דברים גדולים ברגעי האמת. אחד מאותם רגעים יהיה במשחק מול גאורגיה. זה שבניון היה במקום כדי להבקיע שלושער מול מלטה זה יפה ונחמד, אבל כל ילד שמבין בכדורגל יודע שמול מלטה זה לא חוכמה גדולה.
מול גארגיה זה חוכמה וחצי. לא צריך לא שלושער ולא צמד. צריך חצי שער מצידו של בניון, שעליו יספרו שבזכותו חזרה נבחרת ישראל עם מתנת חג לעם הנבחר. מתנה בדמות שלוש נקודות.
אז נכון, לא צריך להפיל את כל התיק עליו, אבל מול גאורגיה במשחק שעשוי להקפיץ אותנו למעלה, אנחנו רוצים עוד קצת מאותו בניון של מלטה. יוסי, ניצחון אחד קטן ונגיד לך יפה שנה טובה עוד לפני שנגיע למשחקים הבאמת חשובים מול יוון וקרואטיה. בעצם רק קרואטיה.
|
בניון ובן חיים. מול גאורגיה לא צריך שלושער, רק ניצחון (יניב גונן) |
|
|
כבר בשבוע שעבר הבנתי שלואיס פרננדז לא היה מרוצה ממשחק ההגנה של הנבחרת, ובצדק. לא יתכן שנבחרת של שקל וחצי תבקיע מולנו שער שיוויון בר"ג ותגיע לעוד שני מצבים קורצים.
אז מה היה לנו בהגנה שלא דפק? הראשון שאיכזב ובגדול היה דדי בן דיין. אצל אלי גוטמן הוא לא היה רואה משחק נוסף, אלא יושב על הספסל. ההגבהות הסתמיות של דדי לעבר רחבת היריב היו בחלקן הגדול סתמיות וללא כתובת, שלא נדבר על הכיסוי הגרוע בשער שספגנו.
יכול להיות שהראש של בן דיין נמצא בליגת האלופות של הפועל, אבל אותי לימדו שהנבחרת קודמת לכל דבר. אני מקווה שאם הוא ימשיך בהרכב מול גאורגיה זה יקרה אחרי שיראה את התצוגה המבישה שלו מול מלטה.
|
תמיר כהן. הוא לא אשם, רק מי שהציב אותו שם (יניב גונן) |
|
|
לתמיר כהן אין לי טענות באופן אישי, אלא רק למי שבחר להרכיב אותו כבלם. אם זה לא מלטה האומללה, כהן וטל בן חיים, שלא מצטיינים במהירות, היו רואים את המספרים של חלוצי היריב. אבל המזל הגדול היה ביריבה הנחותה. הניתוח נכשל, החולה חי. בלי יוסי, אין לדעת איך זה היה נגמר.
אז זהו, עכשיו אנחנו בגאורגיה עם הרכב קצת יותר שפוי (קינן חוזר למרכז ההגנה) ועם הרבה אופטימיות לגבי ההמשך. ליאור רפאלוב הוא האס שלי במשחק הזה. אני מאמין גדול בכישורים של ליאור אבל לא רק בשלו. בן סהר יכול וצריך לעקוץ במשחק כזה. מי יתן ותהיה זו עקיצה מתוקה לקראת השנה החדשה.
הכתוב הינו טור דעה