מי שמאמין? מי שמסוגל!

מחזור המשחקנים הראשון במוקדמות היורו הסתיים ולמרות שעדיין מוקדם, ניתן כבר להסיק כמה מסקנות מהיכולת של היריבות שלנו על המקום בפולין ובאוקראינה 2012.

למרות התיקו המפתיע ביוון, גאורגיה הפסידה בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2010 את כל משחקי החוץ שלה וסיימה במקום האחרון בבית הכולל גם את מונטנגרו וקפריסין.

הכוכב הגדול של הנבחרת מולה נשחק ביום שלישי נושק לגיל 33 ומשחק בליגה השניה בגרמניה ואת העליות והירידות של החלוץ שלידו אוהדי חיפה מכירים היטב. אמנם חיזאנישבילי וקלאדזה הם בסיס מצויין בהגנה והמאמן קצבאיה הוא הבטחה גדולה, אבל אי אפשר לבנות על זה קמפיין.

את מלטה ראינו ביום חמישי האחרון באצטדיון ר"ג. החבר'ה אמנם סימפטיים ולמייקל מיפסוד יש מקום בפלייאוף האמצעי פה, אבל בניון וחבריו לא צפויים להיתקל בבעיות מיוחדות גם במשחק החוץ.

אז עברנו את לטביה וגאורגיה והמקום השני כבר בטווח נגיעה. בקרב עליו צפויה לחכות לנו יוון, שהאכילה אותנו לא מעט מרור בקמפיין הקודם. אבל כבר במשחק הראשון מול הגאורגים ניתן היה להבחין שלא מדובר באותה יוון.

השרידים האחרונים של הדור שלקח את היורו ב-2004 כבר נושקים לפרישה, הדור החדש עדיין ממאן לפרוץ קדימה ואוטו רהאגל כבר לא שם כדי לסדר את העניינים. חלק מהסגל היווני כבר ראינו מול מכבי ת"א במדי אולימפיאקוס וזה לא נראה מלבב, לפחות מבחינתם.

דבאלשווילי. אוהדי חיפה מכירים את העליות והירידות שלו (רויטרס)

המקום השני הוא יותר מאפשרי, אבל למרות הקמפיין הנחמד הקורא לאוהדי הנבחרת להאמין, על המקום הראשון אין מה לחלום. הקרואטים הצליחו לשכנע את סלאבן ביליץ' להישאר בתפקיד המאמן ולמרות שהם לא היו במונדיאל (בגלל הפסד מביש של אנגליה לאוקראינה) מדובר אחת הנבחרות המאוזנות והחזקות בעולם, עם חמישה נציגים בפרמייר ליג ועוד שמונה בבונדסליגה.

אה, ויש עוד נבחרת אחת בבית שלנו. בכוונה השארתי את לטביה לסוף. את המקום בפלייאוף של המונדיאל בדרום אפריקה (או אפילו המקום האוטומטי במונדיאל) איבדנו בשני המשחקים מול הלטבים. שלא תטעו, כל פרשן יגיד לכם שבכל פרמטר מקצועי הנבחרת של לואיס פרננדז עולה על הלטבים, עכשיו נותר רק להגיע מוכנים ולבטא את זה בתוצאה על הלוח בסיום, משהו בו לקתה הנבחרת של קשטן. אם נעשה את זה, לא רק מולם, נוכל להגיע בפעם השניה בלבד לפלייאוף. משם, הכל אפשרי.

הכתוב הינו טור דעה