כסף לא קונה נשמה

ריאל מדריד עשתה הקיץ כמעט הכל כמו שכתוב בספר. הבלאנקוס החתימו את ז'וזה מוריניו כמאמן וצירפו לסגל שחקנים מתאימים דוגמת סמי חדירה, מסוט אוזיל וריקרדו קרבאליו, שהגיעו כתוספת לשלד הקיים.

על פניו, הכל נראה ורוד ובברצלונה יכולים להתחיל לחשוש מפייט רציני על האליפות. האמנם? לא ממש. כשכתבתי "כמעט" בשורה הראשונה התכוונתי לכך. המועדון של פלורנטינו פרס ויתר בקיץ על שניים משחקניו המשמעותיים ביותר בעשור וחצי האחרונים - אל קפיטן והסמל הבלתי מעורער, ראול, ומי ששימש כסגנו, גוטי הרננדס.

מספר 7 הנצחי במדים הלבנים בחר אמנם לעזוב לשאלקה 04 מרצונו האישי, אך בריאל היו חייבים לעמוד על הרגליים האחוריות ולגרום לראול להישאר. הנשמה הגדולה, המחוייבות, האצילות, הטאץ' האלגנטי בכדור וקור הרוח מול השער שווים הרבה יותר מאשר כל גלאקטיקו.

ראול, על כל 33 שנותיו, שחקן הרבה יותר טוב ומסוכן מאשר קרים בנזמה. הצרפתי, שקרע רשתות בליון, לא מתאים לרמות הגבוהות, בטח שלא למועדון כמו ריאל מדריד. יגידו שהוא עבר עונת התאקלמות בברנבאו ושזה לא פייר לשפוט אותו. אני לא מסכים.

ראול וגוטי. בריאל ישלמו את המחיר על שיחרורם (רויטרס)

רוד ואן ניסטלרוי, בעונתו הראשונה בריאל הפציץ 33 שערים ב-47 משחקים, רונאלדו הברזילאי חגג 30 פעמים ב-44 משחקים בעונה הראשונה בבלאנקוס וגם כריסטיאנו רונאלדו פגש את הרשת 33 פעמים ב-35 הופעות.

לשם השוואה, בנזמה כבש בסה"כ 10 פעמים ב-33 משחקים. שחקן שמתיימר להיות גדול, שנרכש בכל-כך הרבה כסף, חייב להביא קבלות ומיד ואת זה יכול היה ראול לעשות טוב הרבה יותר מאשר הצרפתי. 

ראול, קרים בנזמה וקאקה. הצרפתי לא באותה ליגה (רויטרס)

בברצלונה מנגד, מטפחים את שחקני הבית ויותר מכך, מתבססים עליהם. בימים בהם הכסף משחק תפקיד מכריע בכדורגל העולמי, בבארסה מצליחים לשלב את הכוכבים תוצרת בית ואליהם מוסיפים חיזוקים מבחוץ. השיטה הזו היא מה שתביא לקטאלוניה אליפות שלישית ברצף, בעוד שבריאל ימחו שוב את הדמעות.

נ.ב. כריסטיאנו רונאלדו צריך להתבייש על שלקח את החולצה עם הספרה 7. ריאל היתה צריכה לנהוג במינימום כבוד כלפי הסמל ולתלות את החולצה של ראול בהיכל התהילה. אחרי 324 שערים לזכות המועדון אני חושב שמגיע לו.

הכתוב הינו טור דעה