לעתים אני מקבל את התחושה שאלכס פרגוסון לעולם לא ימות. שלא משנה מה, גם בגיל 90 הוא יקפוץ כמו שיכור על הספסל באולד טראפורד אחרי גולים, יתקוטט עם כוכביו ויברבר במבטא סקוטי לא מובן את אותן מילים שחוקות אחרי משחקים. לעתים נדמה לי, שהזמן הכה ממושך וההצלחות הלא נגמרות הפכו אותו לאחת מאותן יישויות מיתיות שתמיד מלוות אותנו, אי שם, אז אני מבין שאני אפילו לא יודע חיים אחרים, שבהם הוא לא מאמן את מנצ'סטר יונייטד.
בן 68, פתח היום סר אלכס פרגוסון את עונתו ה-25 כמנג'ר מועדון הכדורגל המצליח בעולם. אלה שנות דור, זו תופעת טבע, שלא מעט ממרכיביה פשוט לא מייצרים יותר: לא מייצרים קשיחות כזאת, לא מייצרים התמדה כזאת, ולמרבה הצער גם לא מייצרים סקוטיות כזאת.
 |
| פרגוסון. תופעת טבע (רויטרס) |
|
| |
אמנם, הוא עדיין רחוק מה-44 עונות של גי רו המיתולוגי כמאמן אוקזר, אלא שאוקזר, והלחצים של אוקזר, אינם מדגדגים אפילו את אלה של מנצ'סטר יונייטד. כל עונה שם היא כמו שבע באוקזר.
1,333 משחקים בתפקיד מעלים את השאלה, איך לעזאזל יש לו עוד כוח וחשק להמשיך? 11 אליפויות, 5 גביעים, 2 זכיות בצ'מפיונס ליג ועוד אינסוף תארים משניים ומיליוני לירות שטרלינג בחשבון הבנק מעוררים את התהייה, מה מניע אותו, בגילו? בשל העובדה שאין על-כך תשובה ובשל הפדנטיות האובססיבית והפרפקציוניזם האכזר לעתים, אפשר להניח הפרעה כלשהי, אבל זה כבר עניין אחר.
 |
| חופי פלורידה. מסרב לפרוש לשם בינתיים (GettyImages) |
|
| |
מסיבה לא ברורה הוא פשוט מסרב לעבור לפלורידה, לרכוש זוג נעליים לבנות וקדילק גדול. הוא מסרב לקפוא על שמריו ולכן, גם בגיל הזהב הוא עדיין נמנה עם שלושת מאמני הכדורגל הטובים בתבל.
 |
| או לנעול נעליים לבנות (רויטרס) |
|
| |
אך מעבר ליכולות מקצועיות גרידא, זוהי האישיות שלו שפיתחה איזו עוצמה שמבטיחה, כשלעצמה, הישגים. אין לזה הסבר מדעי, אבל קשה אם לא בלתי אפשרי לדמיין את מנצ'סטר מסיימת מתחת למקום הרביעי בפרמייר ליג תחתיו (מה שבאמת לא קרה מאז עונת 90/91), מודחת כבר בשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג. נפילה נקודתית, פלופ חד פעמי כן, לא כישלון מתמשך. כאילו כל עוד פרגוסון שם המכונה נוע תנוע קדימה. כאילו שאיכות הסגל משנה פחות, כאילו שהשחקנים הם לא אלה שרצים על המגרש. כאילו שהוא הוא מנצ'סטר יונייטד.
 |
| או לקנות קאדילק גדול (GettyImages) |
|
| |
וזאת גם הבעיה. כשפרגוסון יעזוב - ומתישהו זה יקרה - זאת תהיה רעידת אדמה של ממש. זה יהיה אירוע הרבה יותר משמעותי מהחלפת המאמן השגרתית. חלל אדיר ייווצר באולד טראפורד ולמרות שהמועדון, בלי ספק, גדול יותר מהמאמן, יהיה לו קשה להתאושש במהרה.
בשנים האחרונות נזרקו לא מעט שמות כמועמדים פוטנציאליים להחליף את פרגוסון בבוא היום. מרטין אוניל, דייויד מויס, רוי קין ועוד. ה"מי" כמובן חשוב, אבל ה"איך" הרבה יותר.
 |
| מובארק. טיפח את גמאל (GettyImages) |
|
| |
מאחר שלא מדובר בחילופי גברי שגרתי, טוב יעשו במנצ'סטר אם יבחרו את היורש המיועד כבר עכשיו, ובשיתוף מלא עם פרגוסון יתחילו להכשיר אותו בקרוב, במעין חפיפה שתעביר את שרביט הניהול של המועדון המפואר והפופולארי בעולם, ואת כל הידע שצבר פרגוסון אודותיו, באופן החלק ביותר. אותו יורש יכול להתחיל כעוזר-מאמן עונה אחת, אפילו שתיים, ולאט לאט ובהדרגה לעבור למרכז הבמה, כשפרגוסון מוסט - מתוך כבוד רב כמובן - לתפקיד יותר סמלי. לא חסרות לכך דוגמאות והאגו לא חייב לשחק תפקיד.
 |
| פידל קסטרו. ולו יש את ראול (רויטרס) |
|
| |
פידל קסטרו עשה זאת עם אחיו הצעיר ראול בקובה והמשטר עבר בצורה חלקה; חפז אל אסד עשה זאת בזמנו עם בנו, בשאר, ומפלגת הבעת' נותרה בשלטון, למלך חוסיין המנוח היה את עבדאללה. אמות הספים לא רעדו. אפילו מובארק עושה זאת לאחרונה עם בנו גמאל, וגם שם עתיד המשטר להחליף ידיים בלי להיסדק. כוחו של פרגוסון עודנו במותניו, במובנים מסוימים הוא טוב מאי פעם. דווקא זה הזמן להיערך ליום שאחריו.
הכתוב הינו טור דעה
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם