כולנו מכירים את הסיטואציה הזו - שחקן כדורגל, כדורסל או אפילו ג'ודוקא מתראיין לאחר עוד כישלון ומנסה להסביר מה קרה. לרוב ההסבר להפסד יהיה שהיריב פשוט היה חזק יותר מבחינה מנטלית וידע להתעלות ברגע הנכון. הפרשן המלומד יזכיר לכולנו שזו לא הפעם הראשונה ויקבע נחרצות שהספורטאי הישראלי לא מצליח, פשוט כי הוא חלש מנטלית וקורס ברגעי הלחץ.
ועכשיו אקח אתכם לסיטואציה אחרת - המפגש הראשון שלי כפסיכולוג עם שחקנים ומאמנים בקבוצה בה אני עובד. השאלה הראשונה שאני שואל אותם היא, כמה אחוזים מהצלחה בספורט זה בראש?
לא משנה מהו הענף, התשובות לרוב נעות בין 50 ל-100 אחוזים. כשאני ממשיך ושואל כמה אחוז מהזמן מוקדש באימונים לעבודה על הצד הפסיכולוגי והמנטלי התשובה היא הרבה פחות. אז מה תפקידו של פסיכולוג ספורט? ומה זו בכלל עבודה מנטאלית? ברצוני לתת כמה דוגמאות שאולי יבהירו את הנושא.
 |
| מכבי חיפה בליגת האלופות. קבוצה צריכה לדעת להתאושש מספיגה (עמית מצפה) |
|
| |
בקבוצת נוער עימה עבדתי, המאמן היה נוהג לערוך שיחות מוטיבציה קבוצתיות רגע לפני העלייה למגרש למשחק חשוב. הוא היה מדבר בקול רם ובהתלהבות תוך שהיה זורק סיסמאות, שמטרתן לעורר את השחקנים ולהחדיר בהם אמונה, התלהבות ורוח קרב. אבל מה לעשות שאחד מכוכבי הקבוצה היה נער שלפני משחקים היה מאוד לחוץ ורק רצה להירגע לפני שהוא עולה למגרש.
אותו נער סיפר, שאחרי שהמאמן היה מטריף את כולם לעיתים הרגיש שהוא לא מסוגל לעמוד בלחץ והיה מוכרח לרוץ לשירותים. הפניתי את תשומת ליבו של המאמן לכך והוא אמר שהוא מבין, אבל לא רוצה לוותר על שיחת המוטיבציה שחשובה כדי לייצר אחדות קבוצתית ולהכניס התלהבות ואמונה בשחקנים. הפיתרון היה שלאחר השיחה הוא היה ניגש לשחקנים מסויימים, מדבר איתם בשקט ומרגיע אותם.
חשוב להבין - למאמן קשה לשים לב לכל הפרטים הללו. הוא טרוד לפני משחק בהמון דברים אחרים. מעבר לכך, השחקנים לא מרגישים בנוח לפנות אליו עם דברים מסוג זה. כאן המקום של איש מקצוע - לעזור לו להבין את הצרכים האישיים של כל אחד בקבוצה ולהוות כתובת עבור השחקנים.
 |
| ג´ורדן. הספורטאים מודים שלפחות 50 אחוזים זו המנטליות (GettyImages) |
|
| |
במקרה אחר, בקבוצה שבה הקושי העיקרי היה להתאושש לאחר ספיגת שער, עבדנו על קביעת רוטינה קבוצתית לאחר סיטואציה כזו. רוטינה היא מעין "טקס" קבוע שעוזר לשחקנים במצבי לחץ. יש להם דבר קבוע שעוזר להם "לכוון את הראש" בצורה נכונה.
בספורט אישי אפשר לראות שחקנים עוצמים עיניים, נושמים נשימות עמוקות ומדברים אל עצמם כדי להחזיר ריכוז. שחר פאר היא מצויינת. באותה קבוצה קבענו מה כל שחקן עושה לאחר שסופגים שער. בפגישות קבוצתיות יחד עם המאמן הוחלט מי מוציא את הכדור מהשער, מי שם אותו על קו האמצע, ומי ניגש לעודד את השחקן שעשה את הטעות. גם המאמן התבקש על ידי השחקנים לעודד אותם במקום לנזוף בשחקן שלדעתו היה אשם בשער.
מעבר לכך, הקבוצה החליטה שבמקום להוריד את הראש ולהתעצבן, יעודדו אחד את השני במילים חיוביות או מחיאות כפיים. את הרוטינה הם גם תרגלו באימונים ולאורך השנה הרגישו שיפור ביכולת לצאת ממצבי פיגור. עכשיו הם כבר חשו ודאות רבה יותר והיה להם פיתרון קבוצתי למצב מנטלי קשה. לכך גם היתה השפעה על הקבוצות היריבות, שבמקום לראות קבוצה שמורידה את הראש התמודדו מול אחת שדווקא מתלכדת ברגעים הקשים.
 |
| שחר פאר. היכולת המנטלית שלה מצויינת (GettyImages) |
|
| |
יש להדגיש כי לפסיכולוג ספורט אין מטה קסמים שגורם לקבוצה להפוך בן לילה מחלשה לחזקה. כמו כל איש מקצוע בתחום הספורט, הדרך הנכונה להיעזר בו היא להכניס אותו לטווח ארוך כחלק מהמערכת. רק כך יתאפשר לו לעשות את עבודתו, לסייע למאמן להפוך את הקבוצה לחזקה יותר מנטלית ולתת דגשים וכלים מנטאליים, לשחקנים כבודדים ולקבוצה כולה.
ומה צפוי בעתיד? תחום פסיכולוגית הספורט צובר תאוצה בשנים האחרונות ורבים מהמועדונים הגדולים מעסיקים פסיכולוג כחלק מהמערכת. בארץ לצערנו הנושא עדיין פחות מקובל. אבל אם נחשוב על כך שבעבר גם לא היו מאמני כושר בקבוצות והיום זה מובן מאליו, אולי בעוד 10 שנים הפסיכולוג כבר יהיה עניין סטנדרטי. הוא יעביר גם כן אימוני כושר, אבל לא כושר פיזי אלא מנטלי.