אפשר להיות אופטימיים

אפשר להיות אופטימיים. נהניתי לראות היום את נבחרת ישראל, תחת שרביטו של עומרי כספי נגד נבחרת הולנד שאומנם איננה מאריות הכדורסל האירופי אך בכל זאת גרמה לנבחרת שלנו להיראות נלהבת, רעבה ועם שחקנים שרוצים וגאים לייצג את הדגל ואת המדינה בכל ליבם.

אחד הדברים שבולטים בנבחרת שלנו הוא חסרונו של יניב גרין בצבע והדבר בא לידי ביטוי בחלק הראשון של המשחק כשההולנדים שלטו ברחבות ועשו מה שהם רוצים מבלי שמישהו יעצור אותם מתחת לשני הסלים. מהצד השני, היתרון הגדול של נבחרת ישראל הוא בעיקר בעמדות שלוש וארבע שם יש לנו גם שמות גדולים כמו עומרי כספי, ליאור אליהו, דייויד בלות'נטאל, גיא פניני וטל בורשטיין עליו נרחיב בהמשך וגארדים כישרוניים בדמותם של הלפרין ונעימי שעלה מצויין מהספסל.

נחזור לבורשטיין, טל נראה קליל עם הרבה מאוד ביטחון ועושה רושם שהוא חזר לכושר הטוב שהיה לו לפני הפציעות והיציאה לספרד. אין ספק שהניסיון של טל חשוב מאוד אבל הביטחון והיכולת האתלטית עם היציבות שבקליעה חשובים לא פחות והופכים אותו לאחד השחקנים החשובים שעומדים לרשות הנבחרת. אני בטוח שהיכולת הזו של טל תתבטא גם בשורות מכבי ת"א, יש למה לצפות.

טל בורשטיין. חוזר לעצמו (שרון קביליו)

נהניתי מאוד גם מעומרי כספי שבלט בכל האספקטים של המשחק. לא רק נקודות אלא בעיקר שמירה טובה, חטיפות והרבה התלהבות על המגרש. עומרי לא מנסה להוכיח שהוא יכול לקלוע בכל משחק 30 נקודות והוא מהווה דוגמא לכל השחקנים בכל מה שקשור באגרסיביות, מחוייבות ועבודה קשה.

הצוות המקצועי בראשותו של אריק שיבק מאוד מתחבר לי. הניסיון והשקט של שיבק ביחד עם התחכום והרעננות של קטש בנוסף לפלפל שמוסיף שמיר, יוצר מרקם מעניין, מרענן ובסופו של דבר נותן לנו תקווה שגם עם חסרון בעמדת הסנטר, יש להם פתרונות יצירתיים.

כדי לנצח בשבוע הבא את איטליה נבחרת ישראל תצטרך ללחוץ חזק בהגנה, להשתמש הרבה במשחק המעבר, לא להיתקע במשחק העומד ולהשיג אחוזים גבוהים לזריקות מחוץ לקשת. המשחק היום נגד הולנד היווה דוגמא לסגנון ששיבק מכוון אליו.

כספי ושיבק. יש בשביל מה לבוא לעודד את נבחרת ישראל (יניב גונן)

הקהל הישראלי צמא לראות שחקנים כחול לבן מצליחים ואני באופן אישי לא זוכר מתי בפעם האחרונה הצליחה הנבחרת שלנו להוציא מהבית למשחק אימון כ"כ הרבה אוהדים. בואו נקווה שרק ימשיכו לתת לנו סיבה לצאת מהבית.