אני יודע מה עשיתם בקיץ

מהרן ללה היה השחקן היחידי בקיץ האחרון שלא איים לעזוב ולא שידרג את שכרו באי אלו עשרות אחוזים. האיש החביב הזה, שהביא לנו את משחק העונה בקרית אליעזר, פתח את העונה הנוכחית בשלושה שערים וחצי מול קבוצה, שבעיתונים כתבו עליה שהיא לא קבוצת דייגים.

זו פתיחה חלומית למי שצריך בכל זאת לשבת השנה על ספסל המחליפים של גוטמן. כי כשם שה-0:5 על אלופת בוסניה אסור שיסנוור או ירגיע, ככה גם ההצגה של ללה, אסור לה שתשכיח את הצורך בהרחבת הסגל הדליל ובהוספת חלוץ נוסף ואולי גם קשר נוסף.

הבשורה הטובה באמת היא שעונת הדאבל המלבבת לא הפכה את החבורה האדומה שלנו לשבעה, או לכזו שנחה על זרי הדפנה. ביציע המשיכו האוהדים את חגיגות האליפות, כאילו שרק אתמול היה ה-15 במאי והנצחון ההוא בטדי, אבל על הדשא שיחקו האלופים האדומים כמו במשחק העונה.

ללה. היחיד שלא איים לעזוב ולא שידרג את שכרו בקיץ (דרור עינב)

קיץ שלם הם העבירו במשחקי "תחזיקו אותי, אני עוזב", אבל מי שחשש לקבל חבורה שחצנית שכבר לא מתרגשת מכלום, קיבל 37 דקות של בליץ מטורף, ועוד כמעט שעה של גארבג' טיים, שיכול היה להסתיים בקלות גם בעשיריה. אני יודע מה הם עשו בקיץ האחרון – הם פשוט חיכו בטירוף לשריקת הפתיחה של העונה הראשונה אחרי הדאבל.

שכטר הוא שכטר, ידין זה ידין, ורמוט נשאר ורמוט, ודה סילבה שיחק כאילו שהסקאוטים מליל עדיין ביציע. ונכון שהרכש היחידי שפתח, כדי שבכל זאת יהיה מעניין, יוסי שיבחון, נראה כאילו נולד והיה אדום מאז ומעולם, אבל הנצחון הקליל הזה היה בסופו של דבר הנצחון של אותו תלכיד שהביא לנו את הדאבל ואת החמישיות מול וינה ורעננה.

יוסי שבחון. נראה כאילו נולד והיה אדום מאז ומעולם (מיכה בננו)

גוטמן צדק: יש ערך עצום בהישארתו של הסגל הקיים, הסגל המלוכד, החברי, האנרגטי והמוטרף. תוסיפו לו עוד שחקן או שניים, סגרו עם אניימה, קבלו בחיבוק את שבחון, פרנסמן ורוקי – והפועל מוכנה לדרבי.

א-פרופו דרבי, חמישה שערים הבקיעה הפועל לשער שמאחוריו צהלו כתמיד אוהדי 4-5. אפס שערים ושבעת אלפים החמצות שלומיאליות נרשמו מול השיפוצים המכוערים בשער 11. אולי זה היה רמז ראשון לכח ההרתעה הצהוב ואולי חשש ממרגלים סמויים שהסתתרו בין הפיגומים. דבר אחד ברור: כולם מחכים כבר לדרבי הראשון, הרבה יותר מאשר למשחק הגומלין בסארייבו בשבוע הבא.

עכשיו כולם מחכים כבר לדרבי הראשון (מיכה בננו)

אז הפועל תעבור כנראה שלב ויישארו עוד שניים כדי להגיע למשאת הנפש המכונה צ'מפיונס ליג. נדמה לי שמוזיקת ליגת האלופות, שחרקה מהרמקולים המיושנים בפתיחה, היתה יוזמה מקומית של ההנהלה ועדיין לא השיר הרשמי של אופ"א.

צריך רק לקוות שגם אם תגיע לשם, לשלב הבתים הנכסף של ליגת האלופות, זו תהיה עדיין הפועל הרעבה, ההישגית, הווינרית. כזו שאינה מסתפקת בהחלפת חולצות עם כוכבי אירופה והמונדיאל. כזו שרוצה תמיד לנצח. אירופה הישמרי לך. מהרן ללה בעקבותיך.