כולנו ציפינו לראות לפחות נבחרת דרום אמריקנית אחת בגמר המונדיאל בדמותן של ארגנטינה או ברזיל שיגיעו עד הסוף, אבל ארגנטינה, כמו שכתבתי בטור הראשון שלי על המונדיאל, לא מספיק טובה מבחינה הגנתית ולמרות שהחלק ההתקפי שלה הוא מהטובים שיש, זה לא הספיק לה כדי ללכת עד הסוף.
בברזיל, דונגה ניסה להיות יותר מדי אירופי במשחק שלו, הוא וויתר על שחקנים טכניים כמו רונאלדיניו ופאטו שבסופו של דבר הם השחקנים שעושים את ההבדל וזה היה רע מאוד לנבחרת הברזילאית.
בסה"כ זה מאכזב שלא ברזיל ולא ארגנטינה הגיעו למעמד הגמר ואין ספק שההפתעה הגדולה ביותר היא נבחרת הולנד שמגיעות כל המחמאות למאמן שלה, ואן מארוויק, שהצליח להביא אותם עד לגמר הגדול.
|
סניידר חוגג מול הברזילאים המאוכזבים. ניסו להיות אירופים מדי (רויטרס) |
|
כשאני מסתכל על נבחרת הולנד אני רואה נבחרת לא מהגדולות של אירופה עם שחקנים שמשחקים לא ברמות הגבוהות ביותר. החל מהשוער, שמשחק בשורות אייאקס שנחשבת לקבוצה בינונית באירופה, דרך כל חוליית ההגנה, הייטינחה הבינוני, מתאייסן, ג'ובאני ואן ברונקהורסט שכבר בסוף הקריירה, דה-יונג דווקא בסדר אבל אין מה להשוות לשחקנים המעולים של ספרד.
ואן בומל בעיני עשה מונדיאל ענק מבחינה אישית אבל מבחינת הקריירה, הלך אחורה כשעבר מברצלונה לבאיירן מינכן. ואן פרסי הוא "אוברייטד", והיחיד שמעל כולם הוא רובן, שהלך גם הוא אחורה בקריירה כשעבר מצ'לסי וריאל מדריד הגדולות לבאיירן מינכן.
צ'אבי, אינייסטה, צ'אבי אלונסו, פויול, קסיאס, ראמוס ופיקה הם כולם שחקנים של ברצלונה או ריאל מדריד שהן כיום הקבוצות אולי הטובות ביותר בעולם. הפייבוריטית היא ללא ספק ספרד למרות שהיא עדיין לא משחקת את הכדורגל היפה שאני הייתי רוצה לראות.
|
ואן פרסי. אוברייטד (GettyImages) |
|
הספרדים רחוקים מהיכולת שהביאה להם את אליפות אירופה וזה בגלל שדל-בוסקה מתעקש להוסיף את בוסקטס בקישור האחורי, מה שדוחף את החלוצים שלו לצדדים ויוצר בעיה.
אני הייתי רוצה לראות את ספרד עם צ'אבי וצ'אבי אלונסו בקישור האחורי, אנייסטה בימין, פדרו משמאל ושני חלוצים באמצע, טורס ודוד וייה. דל-בוסקה רוצה אחרת וחבל אבל עם זאת, ספרד פייבוריטית בזכות הכישרון, הביטחון והניסיון של השחקנים שלה.