הגדול מכולם

מוחמד עלי הוא ללא ספק הספורטאי הגדול בכל הזמנים. נכון, יהיו הרבה אנשים שלא יאהבו את הקביעה שלי ואוהבי כדורסל למשל, ימהרו לבחור במייקל ג'ורדן לגדול מכולם. לעומתם, אוהדי כדורגל ימשיכו ביניהם  את הוויכוח על דייגו מראדונה/ ליאו מסי/פלה/כריסטיאנו רונאלדו. מעריצי טניס יכריזו על רוג'ר פדרר ואוהבי הספורט האולימפי מיד יספרו לנו על כמות המדליות המטורפת של מייקל פלפס, אך חברים יקרים, ישנם מספרים הרבה יותר חשובים מכמות התארים.

כשמסתכלים על קריירה לאחור, בדרך כלל נוהגים לספור את ההישגים של אותו ספורטאי, אך אצל מוחמד עלי לא שלוש אליפויות העולם במשקל כבד בהן זכה (היחיד בהיסטוריה) מציבות אותו כגדול מכולם, אלה מספר אחר לגמרי, 43 - כמות חודשי ההשעיה אותה ספג כשסירב להתגייס לצבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם.  

מוחמד עלי עושה בית ספר לתקשורת. סירב להתגייס למלחמה (רויטרס)

המאבק היה קשה - תואר אלוף העולם ורישיון האיגרוף של עלי נשללו ממנו, נפסקו לחובתו חמש שנות מאסר (אותן לא קיים בסופו של דבר) וכלכלית הוא ספג פגיעה שקשה לדמיין איך ניתן להתמודד איתה. אבל ה"פסיכולוג הראשון של הגוף", כפי שכונה, זיהה את הפוטנציאל להפוך לאלוף העם של השחורים. הוא ניצל את כושר הביטוי הגבוה שלו כדי לקבץ סביבו את השחורים באמריקה ולהילחם על מעמדם. כשנשאל מדוע הוא מסרב להתגייס, עלי ענה בצורה אופיינית וייחודית: "אני באמת לא מבין למה איש שחור צריך ללכת לווייטנאם להרוג אנשים צהובים בשירות האדם הלבן, שלא נותן לי זכויות בארץ שלי".

מוחמד עלי. פרידה מענק

המתאגרף האגדי נאם ברחובות ובאוניברסיטאות נגד האפליה העמוקה שחווים השחורים בארה"ב, לא פחד לצאת נגד העיתונאים שלטענתו "ניסו לעשות שטיפת מוח לבנה לכולם" ואף טען שזרק את מדליית הזהב האולימפית בה זכה ב-1960 לנהר בגלל אכזבתו מהממשלה. את כל זה עשה עלי בתקופה בה אמור היה לשלוט באגרוף העולמי, דיבר בקול ברור, שר בחרוזים וסיפק ציטוטים שעד היום מלווים רבים מאיתנו כשאנחנו מחפשים מקור למוטיבציה. זה רק היה טבעי שעלי יזכה שוב באליפות העולם (פעמיים) עד סוף הקריירה.

אז כשאתם שומעים את ביונסה שרה ורואים את וויל סמית' על מסך בקולנוע (שיחק את עלי בסרט שזכה באוסקר) זיכרו מי היה שם לפני כולם, רקד כמו פרפר ועקץ כמו דבורה. ובמשפט הגדול של עלי אפשר לסכם את חייו, כי הוא משך תשומת לב כמו פרפר מעופף ובדיוק כמו דבורה - הלך לעולמו רק אחרי שהשאיר לנו זיכרון שלא נשכח.

הכתוב הינו טור דעה