יש עם מה לעבוד

איטליה הגיעה לישראל כדי להשיג שלוש נקודות בסמי עופר וזה בדיוק מה שהיא עשתה. 1:3 של האזורי על החבורה של אלישע לוי סידר לה מקדמה טובה לקראת המפגש מול הענקית השנייה של בית 7, ספרד, אותה תפגוש במחזור הבא. אך הייתה עוד נבחרת על המגרש, חבורה בכחול לבן שזכתה לדחיפה מ-30 אלף אוהדים שסוף כל סוף ראו מחויבות, השקעה ולפרקים אפילו מהלכים מרשימים.

שחקניו של אלישע לוי ניסו לעשות הכל כדי לפתוח את המשחק היטב. כבר בדקות הראשונות המארחת בכחול לבן ניסתה להראות שהיא לא מתכוונת להיות בשר תותחים. ההתקפות של ישראל היו יפות מאוד, אבל לא יעילות. הכדורים לא מצאו את המסגרת, האיטלקים החלו להגיב והמשחק הפך למאוזן.

אלישע לוי. השחקנים הראו מחויבות כבר מהפתיחה (אחמד מוררה)

13 דקות מהפתיחה, ההגנה המרושלת של ישראל ספגה שער קליל למדי מרגליו של פלה שהעלה את האורחת ליתרון, בן ביטון חתם לא מעט על השער הזה. הרוח יצאה מהמפרשים של ישראל והיא החלה להלחץ לאחור, דבר שהזמין עוד ועוד התקפות. עוד לפני הירידה להפסקה, ביטון הוסיף חטא על פשע וביצע עבירה מטופשת על ג'אקומו בונבנטורה בדקה ה-31 בתוך הרחבה, שסידרה לאזורי כדור עונשין מ-11 מטרים. אטוניו קנדרבה לקח את האחריות ובלי שום בעיה גלגל את הכדור לרשת. ביטון לא ירצה לזכור את הבכורה שלו במדים הלאומיים במשחק רשמי.

אך ברגע אחד של גאונות, כשהכל נראה רע ושהמשחק בדרך לתבוסה כואבת, טל בן חיים יצר רגע של קסם עבור יושבי היציעים בסמי עופר והקשית באומנות מעל מי שנחשב במשך לא מעט שנים לשוער הטוב בעולם, ג'אנלואיג'י בופון, כדור שמצא רק את הרשת. ישראל ירדה להפסקה הפיגור מינימלי של 2:1. החלומות עדיין בחיים, הקהל עדיין מאמין.

אחרי ההפסקה, בירם כיאל, שיגע את שחקני ההגנה של האזורי פעם אחר פעם, הקשר המצוין של ברייטון הוציא התקפות רבות לפועל ובמחצית השנייה ניכר שישראל נחושה. בדקה ה-55, כאשר ג'יורג'יו קייליני הורחק בצהוב שני כבר ניתן היה להרגיש שאפשר להפתיע. ישראל עם כל ה-11 על המגרש, איטליה ב-10 שחקנים בלבד. החבורה של אלישע לוי לחצה, הגיעה להתקפות, אך בופון היה מרוכז ויחד עם שחקני ההגנה שלו שמר על התוצאה בעינה.

ג´ורגו קייליני מורחק (עמרי שטיין)

ואז משום מקום שחקניו של ג'אמפיירו ונטורה יצאו להתקפה והצליחו לחתום את המשחק בסטייל עם שער נוסף (83), כאשר מי שאשם הפעם הוא חבר נוסף להגנת הפועל ב"ש, שיר צדק. ההגנה של אלופת ישראל לא הוכיחה את עצמה במשחק החשוב ביותר, קרסה מול המהירות של שחקני איטליה והייתה אשמה בשניים מהשערים שספגה הנבחרת. כנראה שכאבי הראש מהמשחק הזה יהיו דווקא לברק בכר, יותר מאשר לאלישע לוי.

החבורה של אלישע לוי זכאית למחמאות הרבות על תצוגה לא רעה מול מי שהייתה בעבר אלופת העולם, אבל מול מקדוניה במחזור הבא לא תספיק רק יכולת טובה, אלא רק התוצאה. אפשר לראות כי השחקנים חזרו לשחק עבור הסמל, הנחישות הייתה מרשימה. ניצחון במחזור הקרוב יתן לישראל מעט דחיפה לקראת ההמשך, הפעם לא נראה שכדאי לוותר על הנבחרת שלנו מהר מדי. אולי היא עוד תפתיע את כולנו. הצעד הראשון כדי לעשות את זה - להבין את הגודל האמיתי, להיות מודעים לחולשות שלנו וחשוב יותר מכל להפסיק עם הנאיביות, רק כך נוכל באמת להתמודד עם אריות היבשת.

הכתוב הינו טור דעה.