הקמפיין נגמר, אבל יש תקווה

אחרי 90 דקות ראשונות של נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2018, יש אמנם בשורה אחת רעה - אבל הרבה בשורות טובות.

נתחיל מהבשורה הרעה כי היא אחת - הקמפיין נגמר. להפסיד בבית במשחק הראשון של הקמפיין נגד הטוענת לכתר, קובר את הסיכויים. אבל מצד שני, יש הרבה בשורות טובות. נהנתי מאוד מנבחרת ישראל ברגעים רבים לאורך המשחק. יש לנו שחקנים צעירים ואיכותיים שבעתיד, עם הכוונה ודרך נכונה - יוכלו להביא תוצאות.

אלישע לוי עלה בהרכב די הגנתי והיסס בתחילת המשחק, לכן גם ספג שני שערים מהירים. לטעמי הוא טעה ב-11 שהרכיב, עליו היה לוותר על אחד הקשרים האחוריים ולפתוח עם עומר אצילי. טל בן חיים החזיר אותנו למשחק עם שער מטורף, ואחרי האדום של ג'ורג'יו קייליני המשחק עבר לשליטה מוחלטת של ישראל. לא היה חסר הרבה כדי שנשווה את התוצאה.

זהבי מאוכזב (רדאד ג´בארה)

אלישע התעשת מהר, ויתר על ההרכב ההגנתי ובחילופים מצוינים של אצילי ורועי קהת, החזיר את השליטה לרגלי נבחרת ישראל. מהדקה ה-50 ראינו רק קבוצה אחת על המגרש - החבורה בכחול. וביום שנוכל לשחק כך מהדקה הראשונה ולא רק מהדקה ה-50, נדע שבאמת התקדמנו כנבחרת.

אמנם לא היה חסר הרבה כדי להשוות, אבל כמו שנבחרות גדולות יודעות לעשות, במיוחד במשחקי חוץ ובמיוחד כשהן בעשרה שחקנים, האיטלקים התגוננו מצוין והשאירו את הנבחרת שלנו כמעט על אפס מצבים, למעט כדור רוחב אחד של אופיר דוידזאדה. ובמתפרצת אחת בודדת של שלוש נגיעות בדקה ה-83, האיטלקים כבשו את ה-1:3 וגמרו את המשחק.

חוליית ההגנה האיטלקית הייתה קטסטרופה, בטח קייליני. אבל יצא לנו לראות את אחד השחקנים הטובים בעולם - מרקו וראטי. הבחור הזה נתן הצגה ובנה את המשחק בצורה מושלמת, מדהימה. מי שלא ראה את המשחק או לא שם לב, שיצפה שוב ויבין איך משחק פליימייקר אמיתי. בתור פליימייקר בעברי כשחקן, נהנתי מכל נגיעה שלו בכדור. פשוט חוויה של שחקן. הוא החזיק לבד את הנבחרת האורחת. פרט אליו ואל ג'אקורנו בונאבנטורה, כל יתר האיטלקים היו חלשים להפליא.

צ´ירו אימובילה חוגג (עמרי שטיין)

בצד הישראלי, מבחינה אישית אהבתי מאוד את בירם כיאל, אופיר דוידזאדה, תומר חמד שהיה מצוין, בן חיים לפרקים, ואת רועי קהת ואצילי שנכנסו ועשו שינוי. לעומתם, ערן זהבי היה חלש מאוד ואנחנו מצפים ממנו להרבה יותר. בן ביטון עם משחק שירצה לשכוח, שני השערים שספגנו היו באשמתו.

נכון, הקמפיין נגמר ועל פניו זו בשורה רעה, אבל גם בשורה טובה. אלישע הראה שיש לנו נבחרת טובה, כזו שיודעת לשחק כדורגל. רק צריך להעז איתה ולתת לה את הבמה ונראה שיש לה שחקנים טובים שיכולים לנצח. אולי לא את איטליה וספרד, אבל נבחרות מהדרג השני - בטוח.

עכשיו, כשהקמפיין נגמר, צריך לתת לאלישע את כל הקרדיט והביטחון להמשיך ולבנות נבחרת טובה גם לקמפיין הבא. לשלב צעירים ולבחון את כולם עד שימצא את הסגל המתאים, תלכיד שאולי בעתיד יביא לנו הישגים.

אוהדי נבחרת ישראל (אחמד מוררה)

הבית הזה גדול עלינו וראינו שאת איטליה, בחצי הילוך, במשחק הגנתי גרוע מאוד ועם קייליני שכמעט הרג אותה, לא הצלחנו לתפוס לא מוכנה. תארו לכם מה היה קורה אם איטליה הייתה באה בשיאה ונותנת הצגה. תפסנו את האיטלקים במשחק חלש ובכל זאת ירדנו ב-3:1. היה לנו מזל גדול.

עם כל זאת, אני אופטימי, מאמין בשחקנים וחושב שאם לא נקטול אותם ונרד עליהם אלא ניתן להם את הביטחון, בעתיד נראה נבחרת טובה שעם קצת יותר עומק ותעוזה תביא גם תוצאות. יש תקווה.