כבירי, הגיע הזמן לפרוש

1. אמיר כבירי, בלי שמץ של ציניות, הוא איש מרגש. הוא גדל בשער חמש, אוהד בן משפחת אוהדים אמיתית, איש תרבות וסוחר אומנות שבנה עצמו לבד והגיע, כך דיווח הוא בכבודו ובכוחות עצמו, להון בלתי יאמן של מעל שמונים מיליון דולרים. חוץ מזה הוא אדם עדין ומקסים, שאינו נטול חוש הומור, ואפילו בן דודם של המשורר עדי כבירי, ואחיו איש העסקים אמיר כבירי, שכל אחד מהם ידידי כאח לי.

ולמרות כל אלו, ואולי בגלל, נבקש לומר לידידינו אמיר, שהגיע הזמן לפרוש. ובכבוד לפרוש, בכזה של אוהד אמיתי ואמיד שיכול להרשות לעצמו להפסיד כמה מיליונים אבל להרוויח מחדש את כבודו. ולפרוש זה לא אומר לקרוא לאיזה בארי בן זאב לנהל את הקבוצה, אלא למסור את אותה נקייה מחובות, לעמותת האוהדים. כי העשרים וחמישה בספטמבר 2016 הוא אחד משני הימים השחורים של הפועל בכל הזמנים, הקודם היה כעשור לפני שנולדת, וכשאני והזקנים בני דורי היו בני שש. אז קח אחריות אמיר ידידי, תן את הקבוצה לחברה מהכדורסל נקייה מחובות, או בקיצור, ותר על כסף למען השלווה. אלי גוטמן הרי כבר הוכיח השבוע שאפשר לעשות את זה.

2. וכמה חכם הוא האלי גוטמן הזה, שבניגוד למה שכמה ספקנים חושבים, באמת ויתר השבוע על מחצית משכרו. הרי כסף, ובזכות מלאה, יש לו, ושלווה חסרה לו. ורק זה היה חסר לו, להתייצב הערב בפני המראיינת בסיום התבוסה, אופציה שעדיפה אך במעט מהוצאה להורג. כי גם גוטמן ראה שבחצי שעה בשבוע שעבר, במפגן הגנה מביש, הגיעו האריות מקריית שמונה לאחת עשרה בעיטות קרן, ולא צריך להיות גאון כדורגל על מנת לחזות שמול בן חיים, האיסלנדי ושאר מכבים, זה יגמר רע. בעיקר שהיום אי אפשר היה להגיד שהחזקנו יותר בכדור ושלטנו בקצב המשחק.

אמיר כבירי ואלי גוטמן (מוחמד מוררה)

3. אז בחיאת אלי, בחייך גוטמן, אל תספר לנו סיפורים מיופייפים על כך שמלכתחילה הגעת כמנג'ר או מנהל ספורטיבי או איך שלא קוראים לזה, ושבעשר הדקות המופלאות בשבוע שעבר הבנת שזו קבוצה בצלמו של גיא לוזון. כי בינינו אלי, לולא היית אוסף שתי נקודות בארבעה משחקים, לוזון לא היה נקרא לדגל, אפילו שהקבוצה נבנתה בצלמו.

4. ובלי כל קשר לתוצאה היום, חייבים לומר שלו היתה הפועל תל אביב של השנה האחרונה עירייה או מועצה מקומית, שר הפנים היה ממנה לה ועדה קרואה. כי הניהול של הפועל בעידן כבירי נע בין היסטריה לפאניקה, דרך ושיטה אין, ולפעמים נדמה שהחלטות נלקחות בשיקול דעת שמזכיר את זה של ידידינו גל שיש בשער הראשון של מכבי. ועד כמה שכוונותיו של סוחר האומנות העדין טובות, לעיתים אנחנו מתגעגעים אפילו לחיים רמון. ואפרופו רמון, משכורות לא משולמות, ובעיות תקציב, נשמח להזכיר לגרוס כבירי כי אם חסר לו כמה לירות, הוא תמיד יכול לבקש את מימוש פסק הבורר שפסק בזמנו שחיים שלנו אמור לשלם להפועל קצת יותר משני מיליון שקלים. וכמה שזה לא נעים, פחות נעים להלין שכר לעובדים.

ארון שוינפלד מאוכזב (עמרי שטיין)

5. וחייבים גם להגיד שצר לנו על אחינו ואליד, הקפטן באדיר, שבחמישה עשר במאי 2010, הניף צלחת בטדי ואחר כך כרע מזרחה. שלא לדבר על זה שלדעתינו אחוז צבירת הנקודות בזמן שאימן לבדו, היה הגבוה היותר שבין כל המאמנים שעברנו בשנים האחרונות. ובודאי מזה של המאמן הלאומי לשעבר, שבסך הכל הגיע בתור מנאג'ר או מנהל ספורטיבי או איך שלא קוראים לזה, ורק בשבוע שעבר הבין שהקבוצה נבנתה בצלמו של לוזון. איזה מזל שהוא היה פנוי בדיוק, רק זה היה חסר, שהיה קולט פתאום שהקבוצה נבנתה בצלמו של אברהם גרנט למשל.

6. וכמובן שאי אפשר להאשים את גיא לוזון בתבוסה הגדולה והכואבת הזו. אבל מצד שני חייבים לומר שכל הדיבורים על זה שהקבוצה התעוררה מהרגע שגיא הגיע, ושבשחקנים נדלג זיק, נראו לנו מעוררי רחמים בזמן אמת, ועכשיו כבר אין הגדרה שתתאים להם. ומזל שהקבוצה נבנתה בצלמו, ככה אולי בדרבי הבא נחטוף רק חמש.

7. ולקראת סיום, שתי נקודות אור בערב שחור זה. האחת, שהפועל באר שבע ניצחה את בני יהודה, והשנייה היא שעמיתי המלומד והנכבד שמעון מזרחי לא ישב על הספסל של הסגנית. תאמינו לי שחתן פרס ישראל היה מזכיר לשחקנים שחייבים לשבור את שיא הדרבים ולתת לפחות שש. תודה לך שורה, אוהבים אותך.

8. ואנחנו הפועל, מי אתם בכלל.