שמעון מזרחי היקר,

שמעון מזרחי יקר,

שמעון, בתקופה האחרונה אני מרגיש שמפעל החיים הגדול שלך מתחיל להיסדק. הפרצוף הכואב שלך מאחורי הספסל והיד שמכונסת בחוזקה ובולמת את העצבים והמתח גלויים לעין. מכבי תל-אביב המפוארת שלך מאבדת את נכסיה. איני מדבר על אובדן האליפות הנוכחי או האכזבה בבלגרד, ההפסדים הללו הם רק התוצר.

בשנות התשעים, רגע לאחר איבוד האליפות, התחלתי לפקוד את יד אליהו ולא את נוקיה. בתור נער בן 14 הייתי מגיע לכל משחק, נעמד על המדרגות ביציע העליון מאחורי הסל, מבצע שורה של פעולות נגד עין הרע ולא מפסיק לצרוח במשך שעתיים, בין אם זה מילאנו או ראשון לציון.

הזרים היו בינוניים, ההישגים בבמה האירופית לא היו גדולים והקולה הוגשה עוד בבקבוקים, אבל דבר אחד ידעת - לא מתעסקים עם מכבי ביד. לא בגלל שהקבוצה היתה כל כך טובה, ממש לא, בגלל שיד אליהו הפחיד, השחקנים היו מזנקים על הרצפה ואף אחד מ-12 השחקנים בסגל לא היה מוכן לאבד אליפות. הם ידעו כמה זה יקר לנו האוהדים ולך היו"ר. נכון, הקבוצה שלך לא זכתה בגביע אירופה באותן שנים, אבל היתה לה הילה מיוחדת. היא היתה סמל ולא סמל סטטוס.

היכל נוקיה. פעם לא ניצחו את מכבי ביד. היום חוגגים על מכבי בקניון (דרור עינב)

בשנים האחרונות אני מגיע למשחקים על תקן אורח, פעם בשנה כשאיכשהו כרטיס נופל לידי. אתה יודע, המשכורת שלי לא מספיקה בשביל להיכנס לקניון החדש שלכם. אני שוב מנסה לצעוק, להתעצבן על השופטים, לצרוח לדריק שארפ ולחברים, אבל משהו שם השתנה. אולי זו העובדה שמישהו מאחוריך תמיד גורם לך להרגיש לא בנוח כשאתה קופץ, אולי זו המחומצנת בת ה-35 עם מגפי הנחש שנכנסת ארבע דקות לאחר פתיחת הרבע השלישי כשהיא אוחזת בסנדביץ' סלומון של ארומה או אולי בעצם תחושת ההבנה למה רבים כבר לא יכולים להתחבר לקבוצה במקרה הטוב או שונאים אותה במקרה הרע.

בהשפעת השותפים שלך, נגררתם למערבולת המזומנים והרצון להפוך את מכבי ת"א למותג NBA. נוקיה הפך לקניון שבעת הכוכבים בשנתיים האחרונות, רק שקשה למצוא את הכוכבים בו. מרביתם של היושבים בשערים המרכזיים רואים במשחקי יום חמישי בילוי וסמל סטטוס. הפסקת המחצית הפכה למינגלינג חברתי או לפחות לזמן איכות לאכילת יוגורט. עם יוגורט וג'יפים לא זוכים באליפות. תשאל את הניקס.

בר רפאלי בהיכל נוקיה. הישיבה ב"קניון" הפכה לסמל סטטוס (דרור עינב)

קבוצה היא עסק אבל היא לא חברה עסקית. כל שנה בה מחירי המנויים יעלו, כמות האוהדים הצהובים האמיתיים בהיכל תרד. בשביל לחזור להיות הקבוצה של המדינה, צריך לרדת לעם.

ועכשיו נעבור לפיינל פור. שמעון, ידידי (אוהד מכבי תמיד היה בעבורך ידיד), השיטה הזו היא מלכודת עבורכם ואסור לכם לקחת חלק בה. אולי פדרמן יגיד לך שאלו החוקים וצריך לשחק לפיהם, אולם אתה בתור עו"ד יודע שיש דברים שאסור לעגן בחוק. אם שיטת הקיזוז היא לא ספורטיבית בעליל אזי שהפיינל פור שווה ערך להטלת מטבע. במקום שלא רוצים אותך, אל תהיה שם. אם מדינת ישראל היתה מחוקקת חוק שמטרתו לפגוע ספציפית בעדי חנוך, אני כבר לא הייתי פה. תן להם להתבשל בפיינל פור שלהם. שנה אחת בלי מכבי ונראה מי יגיע בעמדת כח לשנה שאחרי.

גרשון, קופל וקטש. המנהלת רוצה פיינל פור? שתסתדר בלי מכבי (שרון קביליו)

רגע לפני שאתם בונים את הסגל. תעצרו. תחשבו מי אתם רוצים שייצא איתכם לקרב. שחקנים מוכשרים במיליון וחצי דולר או לוחמים בחצי מיליון. התשובה ברורה. בעונות האחרונות הושקעו מיליונים בשמות, או לפחות כאלה שאמורים היו להיות שמות והעונה הסתיימה בכאב. אם אין פיינל פור אז עדיף כבר עם שחקנים שמרוחים על הרצפה ולא כאלה עם מגבת על הראש, אוזניות גדולות על האוזניים ופרצוף חסר הבעה.

שמעון, אלה שמאשימים אותך בחוסר הזהות הישראלית - טועים. אין לנו ישראלים מספיק טובים כאן ומי שיש נמצא במכבי. ברור שרצוי להחזיר את אליהו, כספי והחברים בגולה, אבל בסיטואציה הנוכחית אתם פועלים נכון. האוהדים הישנים לא מזדהים עם הקבוצה בגלל האדישות ולא בגלל הישראליות. אם אלן אנדרסון היה "מתאבד" על כל כדור אף אחד לא היה חושב על תעודת הזהות שלו.

פישר ואנדרסון. באים עם אוזניות, אבל בלי נשמה (קובי אליהו)

יותר מהפסד האליפות ביממה האחרונה, הבעיה של מכבי היא ההופעה של שחקניה במחצית השניה. שחקני הספסל לא זינקו ועודדו את חבריהם על הפרקט, אלו שהיו במגרש פחדו לקחת אחריות (אותו רביב לימונד שזרק כל כדור כשמכבי הובילה ב-30 הפרש על נתניה, לא יכול היה לגעת בכדור יותר מחצי שניה בדקות האחרונות של הגמר) וכולם נראו כמו שכירי חרב. שכירי חרב מתאימים ליערות בדרום אמריקה ולא לקרב במלחה.

נ.ב.
23 שקל על נקניקיה, 18 שקל על משולש פיצה ו-12 שקל על כוס קולה במזנון. שמעון, קצת יקר לא?

בכבוד רב, עדי

הכתוב הנו טור דעה