בשנת 1993 היה הרגע הכי גדול שידע הכדורסל הישראלי, אחרי 23 שנים סוף סוף מכבי תל אביב איבדה אליפות. 17 שנים עברו מאז ואותה קבוצה, גליל/גלבוע, שוב עשתה את זה בענק.
מאמן גליל עליון של אז התגלה לימים כמאמן הכדורסל הטוב ביותר שידע הענף בארץ, שמו פיני גרשון. מאז פיני הפך מאוייב של מכבי למנהיג שלה והביא אותה לשיאים שהמועדון מעולם לא ידע.
בניגוד לגרשון של אז, קטש כבר אימן במכבי תל אביב לפני שתי עונות. הצהובים החליטו בסופו של דבר שהוא לא מספיק טוב בשבילם והם שילמו על זה בגדול. עודד קטש, אחד השחקנים הישראלים הכי מוכשרים שנולדו, התגלה השבוע לא רק כמאמן גדול, אלא כמאמן ענק.
דן שמיר העמיד תחרות יפה מאוד מול הצהובים ברבע הגמר, אבל במשחק מספר 5 הוא היה חייב לנצח ועשה הרבה מאוד טעויות לקראת הסיום. עודד קטש הצליח להישאר צמוד למכבי ת"א, אבל בדקות האחרונות קרה הדבר המדהים ביותר. היה נראה כאילו מכבי היא זו שחסרה את הניסיון, בעוד הקבוצה הצעירה של קטש ידעה בדיוק מה היא עושה.
בחצי הגמר בין ירושלים לגליל/גלבוע ראינו קבוצות די שוות ברמתן, אפילו עם יתרון קל לשחקנים מהבירה, אבל הקבוצה מהצפון ידעה מה היא עושה, קבוצה מאומנת בצורה מדהימה. אפילו יותר מאשר שפיני גרשון היה גיבור האליפות הקודמת של הגליל, עודד קטש הוא הכוכב הבלתי מעורער שלה היום.
 |
| עודד קטש. הוא לא יהיה מאמן ענק, הוא כבר כזה (קובי אליהו) |
|
גלבוע/גליל עשתה בית ספר למכבי ת"א. הצהובים היו בלחץ, נראו כאילו אין בה יד מכוונת וכל אחד ניסה להציל בעצמו את המולדת. בעוד מכבי ניראתה יותר כמו קבוצה של אבי אשכנזי מאשר של פיני גרשון, גלבוע/גליל נראיתה יותר כמו קבוצה של פיל ג'קסון מאשר של עודד קטש.
קשה להשוות את רנדל, פארגו ואלישי כדיר לאותו חבורה של 1993, של ברד ליף אנדרו קנדי ודורון שפר, אבל אם היינו רואים פה סדרות של חמישה משחקים, אין ספק שהשמות האלו היו הרבה יותר מוכרים. מכבי יכולה לבוא בטענות רק לעצמה, היא פשוט לא באה מוכנה למשחק הזה. זה לא היה אמור להיות קשה, הרי זה הגמר.
 |
| אנדרסון, פרקינס ואיידסון. לשחקנים אין כבוד. לא רק למועדון, אלא לענף (קובי אליהו) |
|
השקט של שחקני גלבוע/גליל הוא משהו שמכבי לא ציפתה לו. הצהובים שברו העונה את כל שיאי הזלזול ביריבה ובדיוק כמו שהם הפסידו במשחק הראשון מול פרטיזן בגלל הניצחון הגדול במדריד, כך הם הפסידו הערב בגלל הניצחון הקל מול נתניה. מדהים איך מכבי עוברת כל העונה בין טירוף לזלזול, אין אמצע ואין רוח של מועדון ספורט.
חבל מאוד שהאליפות הזו מוכרעת במשחק אחד בלבד ולא בסידרה של חמישה משחקים. גלבוע/גליל הוכיחה שהיא ועוד איך מסוגלת להתמודד עם הצהובים, גם בסידרה. כמעט ולא היו אוהדים מהצפון בהיכל הערב ועדיין כל הבטחון היה של האדומים והצהובים הרגישו כאילו הם חזרו לסרביה, או משהו כזה.
עודד קטש לא רק עומד להיות מאמן ענק, הוא כבר מאמן ענק. הפערים בין שתי הקבוצות הללו הוא בלתי נתפס. אף שחקן מהסגל של גלבוע/גליל לא היה מועמד להגיע למכבי ת"א עד הערב, גל מקל, הרכז הרביעי של הצהובים בפתיחת העונה, עשה בית ספר לקבוצה שחושבת שהיא 4 רמות מעל הליגה.
 |
| רנדל ויזרעאלי. גלבוע/גליל שיחקה בדקות האחרונות כמו קבוצה עם נסיון (קובי אליהו) |
|
כמו שהיה עם ברד ליף, עודד קטש ודורון שפר, סביר להניח שגם חלק משחקני הגליל ילבשו צהוב בעונות הקרובות. את הבושה שהיתה הערב, ובכלל העונה, שום דבר לא ימחוק למכבי. הדבר היחיד שבאמת חבל, הוא שכנראה האליפות הזו לא תשנה שום דבר. כשיש גמר של משחק אחד ואין השתתפות באירופה בעקבות הזכייה, אז קשה לראות איך זה ממונף והופך לכסף.
אך בכל מיקרה, הלילה הזה הוא חגיגה גדולה לכדורסל הישראלי. השיטתיות, העבודה, האמביציה והלב הענק של גלבוע/גליל לקחו אליפות לצהובים. צריך רק לקוות שבעונה הבאה כדיר וקטש יחליטו להישאר במועדון המדהים שלהם ולא יעברו מיד לצהובים העשירים של תל אביב.
הכתוב הינו טור דעה