ותודה למבשל שמעון גרשון

נתחיל מהסוף: אוהדי הפועל, כידוע לכל, הם אנשים מאופקים, דואגים, וכאלה שלא ממהרים לחגוג. אנחנו זוכרים בתור כאלה, שמצפה לנו עוד מפגש אחד השנה עם בית"ר ירושלים.

זה יקרה במחזור האחרון בטדי. גארבג' טיים או ההזדמנות האחרונה של בית"ר להחזיר לעצמה קצת מן הכבוד שאת שאריותיו האחרונות היא איבדה היום בבלומפילד. המחשבה שהקבוצה הבינונית והאפורה הזו עוד עלולה לחבל לנו באליפות, מחייבת שמחה מאופקת.

לא הרבה נשאר מבית"ר ירושלים. אם לא ההתפרעות של הקהל בסוף, אפשר היה לחשוב שניצחנו את הפועל רעננה. 45 הדקות הראשונות היו הגרועות של הפועל ובית"ר הגיעה להזדמנות אחת.

אוהדי בית"ר. "אם לא זה, אפשר היה לחשוב שניצחנו את רעננה" (קובי אליהו)

ב-45 הדקות השניות והבינוניות מאוד בית"ר רק חיכתה שהמשחק ייגמר. העלייה לחצי הגמר מקרבת את הפועל לגביע, זה עוד לא בידיים זה עוד לא בטוח, אבל זה קרוב, זה אפשרי וזה מוצדק. הקבוצה הכי טובה בארץ תזכה, ככל הנראה, לפחות בתואר אחד השנה. ככל הנראה.

הבשורה הטובה באמת מהמשחק הזה היא החולשה הגדולה של איתי שכטר. יש סיכוי ש-700 הסקאוטים יחליטו שאולי בכל זאת כדאי להם לחשוב עוד פעם. מצד שני, דה סילבה, אחרי עוד משחק גדול, הולך כנראה ומתרחק מוולפסון. מצד שלישי, בסוף מכל הסקאוטים האלה עוד ייצא שדדי בן-דיין ישחק בשנה הבאה בליברפול.. לכו תדעו.

דדי בן-דיין. ימצא את עצמו בליברפול? (קובי אליהו)

הרגע המשמח במשחק, צריך להודות, היה הבישול המצויין שסידר שמעון גרשון לגילי ורמוט בדרך לשער השני. מאז שעזב את הפועל, גרשון השמין, חשבון הבנק שלו תפח, אבל שום דבר לא נשאר מהבלם שהיה פעם הטוב בארץ. הצדק הפואטי חייב כאן גול עצמי או לפחות את הבישול שכאמור קבלנו.

15 דקות לפני הסיום החלו אוהדי בית"ר לנטוש את היציע. גם זה מראה שבית"ר היא כבר לא מה שהיתה. רק שחקן אחד היה מספיק גבר ומספיק בית"רי כדי להודות לשאריות הקהל בסוף וזה היה אריק בנאדו. בנאדו, האיש שקיבל בקיץ את ההחלטה האומללה להעדיף את בית"ר על הפועל, אבל נשאר ספורטאי הוגן.

שמעון גרשון. "שום דבר לא נשאר ממנו" (קובי אליהו)

גם עידן טל ניגש להודות לאוהדים שנשארו, אבל בדרכו חזרה דאג להתגרות באוהדי הפועל ובעיקר לקנח את אפו מולם. על זה נאמר - זב חוטם. בוגר מאוד מצדו של כדורגלן שעוד מעט ימלאו לו 35.

דוד אמסלם קיבל מחיאות כפיים מאוהדי הפועל כשירד מהמגרש. מאותם אוהדים אדומים שלא חשים חיבה יתרה לשום דבר צהוב ובטח שלא לבית"ר, אבל יודעים להעריך את הסמל הכמעט אחרון שנותר מהאימפריה הצהובה-שחורה. נקווה שהוא יזכור לנו את זה לטובה כשנבוא לבקר אותו בטדי במחזור האחרון והאולי מכריע.