הפועל חיפה אירחה הערב (רביעי) את הפועל תל אביב למה שהיה התקווה האחרונה שלנו להפתעה בגביע המדינה. קשה להגיד שהיה באמת משחק בקרית אליעזר כשכבר בדקה השלישית הסיפור מבחינת האדומים-שחורים נגמר עם השער של ללה. קל להסביר למה זה היה ככה.
שלומי דורה הוא אולי מאמן טוב, למרות שבמשחקים האחרונים הוא לא מוכיח את זה, אבל לעלות למשחק עם שמונה שחקנים הגנתיים זה קצת מגוחך.
כן, אבוקרט וגל אראל הם אולי בהגדרה שלהם "קשרים", אבל הם שיחקו היום כמו מגנים, כאלו שבו לעצור את ורמוט וזהבי באגפים. גרסיץ' הוא קשר אחורי וגם יוסי דורה הוא לא איזה קשר שיכול לייצר משהו.
הדבר היפה ביותר בגביע זה שקבוצות באות בלי מעצורים. באות לנצח, באות לשחק. שלומי דורה נגד הגדולות, מגיע כדי להפריע. הוא עשה את זה היום, הוא עשה את נגד מכבי חיפה והוא עשה את זה גם בביקורים שלו בבלומפילד נגד מכבי והפועל.
 |
| גילי ורמוט מול אייל טרטצקי. כמה שחקנים צריכים לשמור על ורמוט? (אמיר לוי) |
|
אנשים אולי לא מבינים את המינוי של ניצן שירזי, אך אפשר להסביר אותו בקלות. שלומי דורה פשוט מפחד והוא צריך מישהו שינער אותו קצת ויגרום לו להבין שבליגה בה הוא כנראה לא יירד, ובמפעל חשוב כמו הגביע, באים כדי לנצח ולא כדי לא להפסיד.
הפועל חיפה הפסידה היום כי המאמן שלה פחד אבל כי היא לא מספיק טובה ומי שבנה על הפתעה, אכל את הכובע (אם היה מישהו כזה). ומה נגיד על הפועל תל אביב?
אחרי שבועות של גמגום, פתאום הקבוצה הדורסנית של אלי גוטמן חזרה. ולא, היא לא עשתה את זה בכדורגל גדול, ממש לא. אבל היא פשוט היתה חדה ומודייקת ליד השער ברגע הכי קריטי שיש. מה צריך יותר מזה?
 |
| שחקני קביליו יפו חוגגים. שמרה על הקסם של המפעל (דרור עינב) |
|
אז עברנו סיבוב בגביע ולקראת שמינית הגמר הסינדרלה היחידה היא קביליו יפו. בואו נקווה שהרומנטיקה של המפעל הזה תשוב בחזרה בשלב השמינית, כי בסיבוב הזה לקסם של המפעל היתה נציגה אחת בלבד.
הכתוב הינו טור דעה