בהשראת הפרטיזנים

על הנייר, אפשר לומר שלמכבי ת"א אין סיכוי. מודה, גם אני חטאתי בכך לא פעם בעשרת הימים האחרונים, מאז הגיעה הבשורה לאוזניי על הגרלת הטופ 16. עם היכולת שהציגה האלופה הישראלית בשלב הראשון אי אפשר להגיע רחוק וקשה להאמין שניתן לנצח משחק חוץ מול אחת משלוש הקבוצות המצויינות שמתייצבות מנגד.

אבל כדאי ללמוד שיעור יקר מפרטיזן בלגרד. אתמול הסרבים עשו את מה שנראה בלתי ייאמן, הגיעו להר הגעש הירוק באתונה וניצחו את אלופת אירופה, פנאתינאיקוס. זה בטח לא היה יפה, כפי שניתן ללמוד מהתוצאה 59:64, אבל שתי נקודות הן שתי נקודות.

לפני כן, בשלב הבתים, סופוט עשתה את זה לריאל מדריד ורומא הדהימה את מוסקבה עם ניצחון חוץ סנסציוני. מה שאומר שאפשר לעשות את זה.

אבל יש הבדל מהותי ותהומי בין הניצחונות הללו לאיך שמכבי רגילה לנצח משחקי חוץ. כשהצהובים עושים את זה, זה מגיע בזכות הכדורסל האיכותי, טקטיקה נכונה והכנעת היריב בפרמטרים קריטיים.

פרקינס נלחם בפלאניניץ'. זו הגישה שדרושה הערב (GettyImages)

במצב הדברים, זה לא אפשרי. אין דרך שמכבי מסוגלת לנצח במדריד, סיינה או איסטנבול על טהרת הכדורסל בלבד. אין מה לעשות, החיבור הקבוצתי הרעוע והמחסור בביג מן ראוי (כמה נמאס לשמוע את זה, נכון?) מטים את כף המאזניים כבר מהדקה הראשונה.

בוודאי כשמדובר בקבוצה כמו סיינה, שרצה כבר 3-4 שנים ביחד, עם אותו מאמן, סגל פחות או יותר זהה, והכי חשוב, רכז משובח, הכי טוב באירופה, טרל מקינטייר. אין ספק שזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שהאיטלקים תמיד מסוכנים.

אז אם לא דרך הכדורסל, דרך מה? אז זהו, שפרטיזן, למשל, לא ניצחה אתמול ביוון דרך הכדורסל, זה ברור לכל מי שמכיר את שתי הקבוצות ברמה הבסיסית. פאו כל כך הרבה יותר טובה, שרק דרך מלחמה, ציפורניים וסגנון משחק שכולל הרבה שליטה הסרבים יוכלו לחזור הביתה שמחים.

לימונד, ויזנייבסקי ואיידסון בטירוף. נא לשלוף ציפורניים (אמיר לוי)

אז למכבי קשה לשחק מבוקר ואיטי, כי מה לעשות, אין לה את הכלים לכך, אבל הסממן הכי חשוב שזה צריך לראות הערב הוא בראש. הצהובים צריכים להגיע כמו חיה פצועה, כמו אנדרדוג. להשתטח על הפרקט, להרביץ אם צריך ולא להישבר.

נכון, זו קלישאה, אבל הצהובים לא יכולים להרשות לעצמם להגיע עם האף למעלה (בוודאי לא אחרי ההפסד בנתניה) ובפוזה של קבוצת פיינל פור. גם המאמן שלהם השלים עם הקביעה שלפאריז הם לא יגיעו במאי.

אז בואו נראה לפחות קצת הקרבה, קצת תשוקה למשחק, ולא את אותה אנמיות ואדישות שליוותה את משחקי השלב הראשון. בואו נראה מכבי לוחמת, קשוחה, שומרת ובלתי מתפשרת. רק כך, אפשר יהיה לחשוב על הפתעות בבית הזה.

הכתוב הינו טור דעה.