פעם סאדאת עשה פה שלום

"סאדאת מגיע לארץ", הכריזו כותרות העיתונים בהתרגשות, ומדינה שלמה נעמדה על הרגליים. לא היה זה יום רגיל בהיסטוריה המתהווה של מדינתנו, אלא יום היסטורי של ממש. את ה-19 בנובמבר 1977, לא ישכחו כאן כנראה לעולם. באותו היום היה אנואר סאדאת, נשיא מצרים, למנהיג הערבי הראשון שנוחת בישראל, מה שבסופו של דבר הביא לשלום בין שתי המדינות.

חלפו להן 33 שנים, וסאדאת שוב כאן. לא, לא מדובר בנשיא מצרי, וגם שלום עם סוריה או לבנון לא יצא לישראל מכל הסיפור הזה. את הרעש התקשורתי הגדול של היום הזה יוצר חלוץ צעיר בן 20, סאדאת בוקארי שמו, שנולד בגאנה ובשבוע האחרון הוזכר לא פעם כמועמד להפועל ת"א. בסופו של דבר נחת החלוץ בארץ, וחתם ל-4 שנים וחצי במכבי חיפה.

סאדאת ובגין. התרגשות שונה לגמרי (GettyImages)

ברור לכולם, שבימים הקרובים נשמע עוד ועוד פרטים על "המחטף" של מכבי חיפה, על קרבות בין הסוכנים, ועל כך שבהפועל ת"א זועמים על התנהלותם של הירוקים, אך האמת? זה ממש לא העניין. מי שמתעסק בכדורגל הישראלי יודע שהמהלכים של מכבי חיפה ויעקנל'ה שחר אולי מעצבנים לעיתים, אך כשרים.

השאלה הגדולה שעולה מהצטרפותו של החלוץ הצעיר, היא האם באמת זה מה שהיה חסר לאלישע לוי בסגל? אין בכלל ספק ששוער ושחקני הגנה הם לא הבעיה של חיפה. 8 שערים ספגה הקבוצה העונה בליגה, ודוידוביץ' וחבריו סופרים כבר 815 דקות ברציפות ללא שער חובה.

גם בחלק הקדמי הדברים דופקים כמו שעון. מתוך 44 שערי הזכות של חיפה, 28 שייכים לצמד החלוצים ארבייטמן (15) ודבאלשווילי (13), לא פחות מ-63 אחוזים מהשערים הם של החלוצים בירוק. בסגנון המשחק של חיפה, בו רק חלוץ אחד פותח, אלישע לא צריך 3 חלוצים. ארבייטמן הוא מלך השערים היחיד בכל היבשת, שיושב באופן כמעט קבוע על הספסל, לא תמצאו תסריט כזה בשום ליגה אחרת!

ארבייטמן ודבאלשווילי. הם צריכים עוד חלוץ? (תומר גבאי)

הגעתו של חלוץ זר נוסף כדי להיות החלוץ השלישי של חיפה, היא בזבוז מקום של זר, וטעות ענקית של המועדון, שמפתח מסורת מפוארת של רכישות כושלות באמצע העונה.

ואם הוא לא יהיה החלוץ השלישי? המצב יהיה גרוע בהרבה. אין שום סיבה שמעמדם של ארבייטמן או דבאלשווילי ייפגע, הם הוכיחו שהם ראויים לכל דקת משחק שהם מקבלים. החלק היחיד במערך של אלישע לוי שמצריך חיזוק, הוא הקישור.

אלישע לוי עם שחקני חיפה. היו חייבים לחזק את הקישור (עמית מצפה)

קולמה וכיאל הם באנקר, קטן תמיד בהרכב, רפאלוב במגמת שיפור ועל המקום הנוסף "נאבקים" גדיר, בוקולי וזגורי. נאבקים? לא ממש. גדיר לא פוגע כבר תקופה ארוכה, אך ברור שהוא ימשיך לקבל קרדיט לאור היכולת החלשה של בוקולי בכל פעם שהוא עולה למגרש. הקשר פשוט מעבר לשיא כבר. וזגורי? הוא עוד צעיר וגם זמנו יגיע.

לאחר פציעתו של גולסה, בחיפה היו חייבים להביא חיזוק לקישור ההתקפי, שחקן שיכול לשחק בשני האגפים ולכן עלו שמותיהם של פורוקארה ועידן ורד. ומה בסוף קרה? הקשרים לא הגיעו, ובחיפה הוכיחו את היכולת שלהם להחתים שחקנים מתחת לאף של היריבה. שלום במזרח התיכון סאדאת כבר הביא, השאלה אם 33 שנה אחרי, הוא יגרום למלחמה בין חיפה להפועל...  

הכתוב הינו טור דעה