ברכות ללוזון, עכשיו לעבודה

מגיע לאבי לוזון. בארבע השנים האחרונות האיש הזה הצליח, לדעתי, לשנות כמה דברים חשובים ולרשום גם הישגים. זה לא שאני חושב שהמערכת החדשה של הליגה היא טובה במיוחד, אבל מבחינת גיוסי כספים, הכנסת דם חדש של מאמנים צעירים שהיו שחקני עבר לנבחרות וגם דם צעיר להנהלת ההתאחדות, הוא עשה עבודה באמת טובה.

ועכשיו לדברים שדורשים טיפול רציני כדי לשפר את המצב.

בסופו של דבר ממש לא משנה כמה קבוצות ישחקו בליגת העל. 12 או 16 קבוצות, הבעיה היא חוסר היכולת של חלק מהקבוצות להעמיד תקציבים סבירים גם אם הן איכשהו "עוברות" בבקרה. אנחנו נתקלים גם השנה בלפחות 3-4 קבוצות שפשוט אין להן כסף, כי אין להן הכנסות.

אולי הנקודה המעיקה ביותר לקבוצות הבינוניות והקטנות, כמו למשל מ.ס אשדוד, אותה הנקודה שאני וג'קי בן זקן פחות רוצים להשקיע כספים בגללה, היא הוצאות השיטור הכבדות. אפילו במשחקים נגד קבוצות גדולות, מהם אנחנו מצפים לעשות רווח (כי מול השאר אין בכלל על מה לדבר), הוצאות השיטור עבור מספרים גבוהים ביותר של שוטרים משאירים לנו רווחים זעומים של 30-40 אלף שקלים – זה לא שווה את המאמץ וזה חייב להשתנות.

מעבר לזה אני חושב שיהיה נכון לצמצם כאן את מספר הזרים. רבים מהם לא משדרגים משמעותית את הקבוצות ותופסים מקומות של צעירים שיכולים להיות הרבה יותר טובים מהם. אני חושב שיהיה נכון לצמצם את מספר הזרים לשלושה וכך אלה שבכל זאת ישחקו פה יהיו ככל הנראה גם איכותיים יותר. נוסף על כך חשוב להעביר הקלות באמצעות שרת הספורט בתחום המיסוי של השחקנים הזרים, שנופל כמובן שוב על רק על בעלי הקבוצות.

ג´וניור ויסה באימון בית"ר. להוריד את מספר הזרים (יעל מרגלית)

בעניין הנבחרת אנחנו צריכים לקחת דוגמא ממדינות כמו קרואטיה, בלגיה וממדינות רבות נוספות באירופה שנותנות במהירות רבה יותר אזרחות לשחקנים זרים מצטיינים ובאמצעותם משדרגות את נבחרותיהם. אני לא טוען שפתאום כל זר צריך לקבל פה אזרחות, אבל שחקנים כמו שורה אובארוב, ג'ובאני רוסו, גוסטבו בוקולי ואחרים היו יכולים לעזור לנו מאוד ופספסנו אותם בגדול. אם רוברטו קלאוטי, שלדעתי עוד יעזור לנו לא מעט, לא היה מתחתן עם ישראלית, גם הוא לא יכול היה לשחק במדי הנבחרת.

נקודה חשובה נוספת שדורשת שינוי היא השירות הצבאי של שחקנים צעירים המשחקים בחו"ל ואני מדבר כמובן על בן סהר וגיא אסולין. עם כל הכבוד, סהר לא ינצח את המלחמה הבאה של ישראל בלבנון או איפה שלא תהיה. שחקן כמוהו או כמו אסולין, שהתקבלו למועדונים גדולים מליגות בכירות באירופה, מוטב שיצברו שם ניסיון ויהפכו לספורטאים שנוכל להתגאות בהם. את התמורה נקבל מהם בנבחרת. הם יוכלו למלא שירות סמלי בקונסוליות שלנו באותן מדינות ושלום על ישראל - אני בטוח שנפיק מהם הרבה יותר תועלת אם זה מה שהם יעשו במקום לשרת כש.ג. או כטבחים.

בן סהר באספניול. עדיף נציג בספרד מטבח בצה"ל (רויטרס)

ועוד בעניין הנבחרת, אני חושב שזו תהיה טעות גדולה ביותר של אבי לוזון אם הוא ימשיך להיצמד רק לאופציית המאמן הזר. ראינו כבר מספיק מאמנים זרים שכשלו עם הנבחרת ולא עשו שם דבר מיוחד כאן. חבל על הכסף הגדול שיישפך, כי אף מאמן זר לא יצליח ללמוד את המנטליות של השחקנים פה טוב יותר ממאמן ישראלי. מה שאנחנו צריכים זה מאמן עם אומץ שיכתיב גישה התקפית לנבחרת כמו בתקופתו של שלמה שרף, איתו הצלחנו להגיע הכי קרוב שאפשר למונדיאל כשאבי נמני (!) משחק כמגן שמאלי ועם שחקנים כמו אלון חזן, איל ברקוביץ', אנוכי, אלון מזרחי ורבים אחרים שהיו בעלי אופי התקפי.

יש מספיק אופציות טובות מבחינת מאמנים ישראלים. אני תומך במינויו של אייל ברקוביץ', למרות שהרבה מדברים על בעיית חוסר הניסיון שלו. גם לפפ גווארדיולה לא היה שום ניסיון עם קבוצה בוגרת לפני שקיבל את ברצלונה הגדולה וזכה איתה בטרבל מדהים. זה לא שכל המאמנים המנוסים עד היום הצליחו להביא אותנו להישג משמעותי. אני מאמין שההתקפיות והאומץ של אייל ברקוביץ' ראויים לצ'אנס אמיתי, כי הבעיה העיקרית שלנו היא לא טכניקה וכישרון, אלא בעיית אופי וחוסר ווינריות שדבק בנו לצערי כבר שנים.

אייל ברקוביץ´. "ההתקפיות והאומץ שלו ראויים לצ'אנס אמיתי" (עמית מצפה)

גם בית הנבחרות - הקמת אקדמיה ומתקנים איכותיים לנבחרות שלנו בווינגייט הוא רעיון טוב, אבל איזה ילד מוכשר מדימונה למשל יקבל צ'אנס במקרה כזה?! מוטב שהכסף יושקע קודם באקדמיות נוער בפריסה ארצית רחבה עם דשא סינטטי ובשידרוג המגרשים האיומים של ליגת העל לפני שמתחילים מלמעלה.