מכבי בעטה בישבן של הפועל י-ם

מכבי תל-אביב הראיתה הערב (ראשון) בלי צל של ספק שאולי פיינל-פור ביורוליג היא עדיין לא שווה, אבל אליפות בארץ בוודאי שכן.

מזמן הקהל הצהוב לא חגג ערב מהנה שכזה אחרי משחק ליגה והדבר בא לידי ביטוי לאו דווקא מההפרש בו מכבי הביסה את י-ם אלא בעיקר מהשחקנים שהובילו לניצחון הזה ובראשם גיא פניני, שרשם משחק יוצא מן הכלל יחד עם הבחרו לשחקן החודש. יחד עם פניני, בלטו גם רביב לימונד ודייויד בלות'נטאל, ומעל כולם המנהיג הבלתי מעורער של מכבי: צ'אק איידסון.

מכבי הופיעה למשחק כאריה פצוע ובהחלט ניתן להבין גם למה. ההפסד למארוסי חתם שלב מוקדם בינוני שהעלה תהיות לגבי יכולתה של מכבי להצליח בשלב הטופ 16.

פניני חוגג עם איידסון וגרין בנוקיה (אמיר לוי)

מבחינה מקצועית, ירושלים היוותה יריב אך ורק ברבע הראשון. מהרבע השני י-ם פשוט התפרקה. מכבי הציגה הגנה טובה מאוד, ירושלים יצאה מתוכנית המשחק שלה לא מעט בגלל ג'יטר שמרגע שנכנס למעשה חירב את המשחק של קבוצתו ובשלב מוקדם מאוד קיבלנו גארבג'-טיים.

החגיגה הצהובה היתה מיוחדת לא מעט בזכות היכולת וההתלהבות של השחקנים הישראלים ביחד עם צ'אק איידסון ואנדרו ויזנייבסקי.

לא אחזור וארחיב שוב על הפערים וחוסר היציבות של שחקן כזה או אחר כמו אנדרסון או ויזנייבסקי, ואנחנו עדיין מחכים להתייצבות הזו, אבל בסה"כ בליגה המקומית למכבי היה חשוב להעביר מסר להפועל ירושלים והוא שמכבי הגדולה חיה ובועטת ואין ספק שניצחון ב-25 הפרש אחרי ההפסד במארוסי זו בהחלט בעיטה בישבן של ירושלים.

ג´יטר. חירב את המשחק של ירושלים (אמיר לוי)

גם פיני גרשון הפגין הערב המון אנרגיות והתלהבות, אולי בשונה ממשחקים אחרים שבהם הוא נראה לעיתים נטול אנרגיות, אבל אל לקוראים להתבלבל ולחשוב שפיני לא מאמין שמכבי שווה פיינל-פור.

אני מאמין שהמסר היה בוטה כלפי השחקנים וההנהלה במודע לחלוטין וכשפיני למעשה חיפש לעורר זעזוע גם אצל שחקניו וגם אצל ההנהלה שלו. תקראו לזה טיזינג, עקיצה או התגרות, אבל בשורה התחתונה אני ראיתי מאמן שדרש מהשחקנים שלו להחזיר את הכבוד ומהר ואף הצליח בכך ומעבר לזה נתן גם חומר למחשבה להנהלה בעניין חיזוק נוסף שעד עתה לא ממש יוצא לפועל.