פעם זו היתה מ.ס. אשדוד שהיתה מספקת לאוהדים שלה ושל הקבוצה היריבה כמות נכבדת של שערים בכל משחק, היום זו בית"ר ירושלים.
אבל אם אצל יוסי מזרחי היה מדובר בשיטת משחק, אצל בית"ר זו יד המקרה. במשך כל השבוע שמענו איך יצחק שום מתכנן לתגבר את ההגנה והקישור האחורי שלו, אבל איך שהתחיל המשחק הכל התפרק.
כאשר לקח איתה את הדאבל, שום נשאר נאמן לערכים של בית"ר ושיחק כדורגל התקפי על מנת לדרוס את היריבות שלו. כאשר הוא נאלץ לעמוד מול הקבוצה שמציגה את הכדורגל הטוב ביותר בארץ כרגע, לא מצליח שום לבנות מערך שיצליח לנטרל את שכטר ו-ורמוט וימנע מהם להגיע קרוב לשער עשרות פעמים במשחק.
מהצד השני, שוב ראינו מה מונע מהפועל ת"א להיות מוליכת הטבלה כבר היום. אם בשבוע שעבר מול עכו ראינו את העליות והירידות שעוברות על קבוצתו של אלי גוטמן ממשחק למשחק, הרי שהפעם במשחק אחד הקבוצה שלו הראתה למה היא מסוגלת כשהיא בשיאה וגם למה היא מסוגלת בעליבותה.
 |
| שחקני בית"ר חוגגים. מזכירים את מ.ס. אשדוד (אמיר לוי) |
|
לצד מהלכי כדורגל נאים שגורמים לכל אוהדי הקבוצה להתמוגג, מגיעות ירידות מתח שגורמות לבלם מצוין כמו דה סילבה לעשות טעויות של טירון ולמנטאשאשווילי ונאתכו לאבד כדורים.
בקצב הזה, בחיפה יכולים להיות רגועים. בעוד הם שומרים על קור רוח של פקידים בבנק, הפועל הפכה לקבוצה הבלתי צפויה של הליגה ואם זה ימשיך כך, הדרך שלהם לאליפות סלולה.
דבר אחד בטוח: בהפועל לא יקראו היום למאיר לוי 'שופט של שקל ועשרים'. אחרי שבשבוע שעבר הורחק להם שחקן, קיבלו האדומים פנדל וליריבה הורחק בן יוסף, לא בטוח שבצדק.
 |
| ורמוט ונאתכו חוגגים. כמה נפילות מתח במשחק? (רועי גלדסטון) |
|
אבל היום לא נתנו להם את האליפות ומול עכו לא לקחו להם אותה הכל עדיין תלוי בהם. רק קצת יציבות וגם מכבי חיפה תוכל להיות בטווח עין.