אז איך פותרים רגע של משבר בזמן הריצה?

משברים בריצה לא זרים לאף מתאמן. לא משנה באיזה כושר תהיו או כמה מוטיבציה תהיה לכם, בקילומטר זה או אחר פתאום הדברים יראו פחות אופטימיים.

היות ואנו לא מאמינים בכישופים, נוכל רק להציע לכם מספר "טריקים" קטנים שאולי יעזרו לכם לעבור את אותם משברים, בין אם בפן המנטלי או בין אם בפן הפיזיולוגי.

אחד הטריקים המוכרים ביותר בתחום או היצמדות לרץ אחר. אם אתם רצים בפארק או בחוף אתם ודאי מוקפים ברצים אחרים אשר רצים בקצב שלכם. ברגע של משבר היצמדו לאחד כזה ותנו לו למשוך אתכם הלאה.

טריק נוסף הוא תמיד לרוץ עם מטרה ולא לרוץ כדי "לסמן וי". קבעו זמן מינימום לק"מ, חלקו את הריצה לאינטרוולים או השתמשו בכל מדד אחר שלא ייתן לכם להיכנס לפלאטו בזמן הריצה.

אם שני הטריקים הקודמים היו בפן המנטלי, הטריק הבא הוא שילוב של מנטאלי ופיזיולוגי ושמו הורמון האדרנלין. ניתן להשתמש בו במשורה כמובן (בעיקר לקראת הסיום) אבל הדרך היא זו: דמיינו שאתם בגמר ריצה אולימפית או שאתם חוגגים שער בגמר המונדיאל (או כל דבר אחר שמרגש אתכם) והגוף כבר יעשה את שאר העבודה.

גצה כובש בגמר המונדיאל. דמיינו עצמכם בסיטואציה דומה (רויטרס)

טריק אחרון לכתבה זה הוא יצירת מאורע במהלך הריצה כדי ליצור שינוי - הפסקת שתייה, אכילת תמר, הורדת חולצה ארוכה או אפילו שינוי זווית כובע המצחייה. זה אולי נראה חסר חשיבות אבל כל דבר בריצה יכול להיות שובר שגרה ברגע של משבר.

גם לכם יש טריקים משלכם? שתפו אותנו ואת הקוראים בתגובות.