עצוב באדום

קשה להיות אוהד הפועל תל אביב בימים אלו. שלושה הפסדים רצופים השבוע בכדורגל ובכדורסל, כשלקינוח הגיע המשחק הערב (שבת) מול מכבי נתניה, בו השחקנים של גיא לוי לא הצליחו לנצח גם כששיחקו ביתרון שחקן לאורך רוב דקות המשחק.

הבעיה של האדומים היא כמובן עמוקה יותר משחקן כזה או אחר, ממאמן כזה או אחר, או משופט כזה או אחר. מדובר פשוט בקבוצה חלשה בצורה יוצאת דופן, שנבנתה בצורה רשלנית בקיץ וגם האופטימיים ביותר מתקשים להאמין שתצליח להרעיד את הרשת ולשמח את אוהדיה.

הפועל ת"א ניצחה רק פעמיים בשלושת החודשים האחרונים, כאשר גם בפעמיים האלו הניצחונות היו מקריים והקבוצה נזקקה בהם ללא מעט מזל. אוסף השחקנים המתיימר להיקרא קבוצה משחק בחוסר ביטחון, בחוסר תכלית ובחוסר שכל, ועם כל הכבוד לגיא לוי, הוא נמצא במערכת מספיק זמן ולא הצליח לשנות זאת.

אוהדי הפועל ת"א. בעיקר סובלים (איתי כהן)

במשך כ-70 דקות באצטדיון בנתניה, שיחקו האדומים ביתרון שחקן, ולמרות שיפוט מזעזע של דניאל בר נתן, לא הוא אשם באין האונות של ההתקפה באדום. השער היחיד שכבשה האורחת היה מבעיטה חופשית וממתנה של ברק לוי לרגל חג המולד. לא רק שהשחקנים באדום לא השכילו לכבוש, הם אפילו לא הצליחו להגיע למצבים ולהחמיץ.

מדברים רבות על חלון ההעברות בינואר כנקודת המפנה בעונה הנוראית הזו. אומרים שאמיר כבירי למד מהטעויות והפעם הרכש שיגיע לוולפסון יעשה את השינוי ויצעיד את הקבוצה קדימה. הבעלים צריך להתפלל שאכן כך יהיה, ולא רק בגלל אימת התחתית הבוערת, אלא בעיקר מתוך דאגה לאוהדים שלו שהזכרנו בפתיחה, שכבר מזמן נמצאים על סף ייאוש.

הכתוב הינו טור דעה