גמל, אבל לפניך

לא בכל שבוע אנחנו זוכים לראות משחק קצבי ומעניין במסגרת ליגת העל שלנו הידועה לשמצה. לאחר התיקו המרדים בין הפועל תל אביב להפועל חיפה אמש (ראשון), קיבלנו את סמי עופר מלא ב-30 אלף צופים, כולל שלושת אלפים שעשו את הדרך הארוכה מבאר שבע, כדי לראות את קבוצתם מנסה לעשות צעד נוסף בדרך לזכייה לאחר שנים רבות בתואר. רק חבל שכר הדשא לא עומד בסטנדרטים הגבוהים של האצטדיון.

השחקנים לא איכזבו. ה-11 של רוני לוי הוכיחו כי לפחות במשך 45 דקות, הם לא נופלים מאלה של ברק בכר. נטע לביא ועטאא ג'אבר הראו שיש על מי לסמוך בשנים הקרובות ושאפשר לבנות סביבם קבוצה שיכולה לרוץ חזק בשנים הבאות. אלא שב"ש השתלטה על ההתמודדות במחצית השנייה והוכיחה כי לא במקרה היא ניצבת במקום הראשון, גם עם חסרונם של ג'ון אוגו היציב והטוב, ומלך הבישולים - מאור מליקסון.

ברדה ובוזגלו מודים לאוהדים. ככה בונים קבוצה (עמרי שטיין)

נכון. האדומים מהנגב לא השכילו לנצח, אבל ניתן לראות כי השחקנים הפנימו שהם פייבוריטים בכל מגרש אליו יגיעו בארץ. מנגד, היריבה על התואר הנכסף בנויה בעיקר על שחקן אחד. רבות דובר על הדומיננטיות המוגזמת של ערן זהבי במדי מכבי תל אביב וכעת נותר לראות איך ההגעה של המאמן החדש, פיטר בוס, תשפיע על צורת המשחק של הצהובים ועל התפוקה של הקפטן הכל יכול.

האליפות צפויה להיות מוכרעת בפוטו פיניש. הדרך עוד ארוכה וגם חלון העברות של ינואר יכול להוות פקטור מכריע. הנבואה ניתנה לשוטים, אבל כל עוד ב"ש תמשיך בדרך שלה, עם השקט שנותנת ההנהלה, האחווה בין השחקנים והקהל התומך - הצלחת תגיע לדרום. כי ככה כן בונים קבוצה.

 הכתוב הינו טור דעה