שי לב
|
קשה לך? זה לא מפתיע. חכי קצת...זה אמנם משתנה ממתאמן אחד לרעהו, אבל לא מעט רצים "מתלוננים" שדווקא החלק הראשון של הריצה הוא אחד החלקים הקשים בה, אם לא הקשה ביותר. לכאורה מדובר בתעלומה, שכן אפילו לא התחלנו להתאמץ והעומס מורגש רק לאחר זמן מה, אבל יש לא מעט סיבות לתופעה זו, עליהן נפרט בקצרה בכתבה זו.
ח חמ חמצ חמצן!
ריצה היא בעיקרה פעילות אירובית. אירובית משמעה פעילות אשר מבוססת על אנרגיה שמקורה בחמצן. היות ותחילת הריצה מעבירה אותנו בין רגע ממצב של מנוחה למצב של פעילות קשה יחסית, הגוף מוצא עצמו במצב בו הוא צריך לספק לא מעט חמצן ובתדירות גבוהה תוך כמה שניות בלבד. עד שהדופק עולה והנשימה שלנו נכנסת לקצב, הגוף צריך "לחפות" על חוסר החמצן בשאיפות גדולות ואנו מוצאים את עצמנו מתנשפים כבר בתחילת המאמץ (אותו דבר קורה לנו לאחר שאנו עולים במדרגות). הבשורות הטובות הן שניתן לעשות חימום דינאמי להעלאת הדופק טרם הריצה כדי לא להגיע למצב הדרסטי יחסית אותו תיארנו קודם לכן.
האופק רחוק
מעבר לקושי הפיזי כמובן שקיים גם קושי מנטאלי: "אוי כמה עוד נשאר לי, אני רק בהתחלה..." או "יש לי עוד כל כך הרבה ציוני דרך לעבור ואני כבר עייף..." או "איך היה בא לי שתסתיים הריצה כבר עכשיו". גם לקושי הזה יש פיתרון. אם נגיד לעצמנו שלא נרגיש טוב אם לא נתאמץ, נשכנע את עצמנו שרק אם נמשיך במקום לעצור, נרוויח לכאורה את המקלחת של היום. אם זה לא היה קשה - זה לא היה כיף!
הסמים הטבעיים לא מגיעים בקלות
רובכם מכירים את שני הסמים לכאורה שהגוף שלנו כל כך אוהב בזמן מאמץ: אדרנלין ואנדרופינים (על השפעותיהם השליליות נפרט במועד אחר). לא ניכנס כעת לסוגיות כימיות והגדרות, רק נסביר בקצרה שמדובר בשני חומרים שעוזרים לנו בפן הפיזי והמנטאלי. חשוב לדעת כי הפרשה של חומרים אלו מתבצעת לאחר זמן מה של פעילות גופנית והם בוודאי לא יעזרו לנו במהלכה. גם במקרה זה אתם יכולים לעשות מעשה: הכניסו את עצמכם למוטיבציה טרם הריצה עם מוזיקה טובה, חברים לריצה, או מטרה חדשה ואתם בדרך הנכונה.
גם לכם יש פתרונות להתחלת ריצה טובה יותר? ספרו לנו בטוקבקים
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם